כוכבים ופרברים

אבל אין לי כוחות לחשוב על משהו מקורי-כמו-פרוזאי

אז אני אזייןבשכל, אלחץ על אנטר ואקרא לזה

אמנות.

-

כשאני מרגישה חלולה אני מסוגלת לירוק כל כך הרבה

שטויות, *

אתה לא יכול להעלות על הדעת בכלל.

אגב, אחרי שבשנייה אמרת

"אניעייף,אניהולכלישון" ואניאמרתיי "ביי"

זרקתי את הטלפון רחוק ממני ולא הצלחתי לנשום שוב.

התחושה הזאת שלא מבקרת לעתים תכופות, שבה אני בעצם נושמת

ולא ממלאה את הריאות.

לא הגיוני מבחינה מדעית, נכון? אבל לך תסביר.

בכל אופן, הכל אצלך טוב, ואצלי גם סוג של

(לא מי יודע מה, אולי רק עפר לרגלייך)

ואתה נשארת מתולתל, ואני נשארתי נמוכה,

רק שיער ג'ינג'י ובלי סיפורי לירן,

ומשהו היה שונה כאן. ואני לאמרגישה שמיציתי.

-

אני שומעת "וור איז מיי מיינד" ומדברת עם נטע וסביון,

ועכשיו את "הכנסי כבר לאוטו וניסע" ומדברת עם נאור, ואני חושבת שיש לו עיניים נורא ירוקות,

אבל אני פשוט לא מצליחה להזכר. מוזר, נכון?

נטע אומר שהטבע האנושי קשה, וכל אדם קשה- אז כשמוסיפים לו עוד אחד (אתם יכולים כבר לנחש.)

אגב, ידעתי את השביל של הכביש החדש בעל פה, כמו גב כף ידי

ובכל זאת הלכתי לאבוד בעלטה ולא היה מי שיחזיק לי את הפנס ויתן לי לשרוך את השרוכים,

לכן מעדתי, לכן נשתפשפה ברכי ועלכן

בכיתי, קמתי, צלעתי כל הדרך הביתה והמשכתי לדמם במשך חודשים.

-

"אני לא כמו אנשים רגילים" הסברתי לה, והיא שאלה "איך?"

אז אמרתי,

"אנשים רגילים נופלים, נפצעים, שמים פלסטר וממשיכים בחיים. זה נקרא לתפקד, לא?"

אז היא הביטה בי ארוכות ושאלה,

"ומה את?"

"אני?" אמרתי, "אני פשוט ממשיכה לדמם."**

(לפעמים אני אפילו לוחצת חזק על הפצע כדי שיצאו לי מילים מזוקקות, אבל זה רק לעתים רחוקות לאחרונה.)

-

אגב, מר כוכב שביט, שלא תטעה-

כשאני א ראה אותך ביום שבת, אני אדפוק מה-זה הופעה שלא תוכל לשכח ממני אי פעם,

למרות שפחדתי שתשכח ממני. ולא שכחת. ואני זאת ששכחתי ממך. כנראה שאתה דיי שכיח, מר כוכב.

יום שבת הולך להיות מעניין לכל הדעות. אני משתינה על כל בעלי הזין בקשת. מי יכול עליי, הא?

-

נאורי טוען שעיניו חומות ירוקות, ועל כן, אאלץ להסכים כיוון שעיניו שלו כבר מעל ל(כמעט)תשע-עשרה שנים,

ולי בכלל יש עיניים בצבע חום-ירוק-דבש ושיער ג'ינג'י והם שלי (לפחות העיניים) כבר שש-עשרה וקצת,

ואין לי מושג מה אני רוצה לומר בזה.

אולי שאני קצת מתגעגעת לתלתלים של מיכאל, ששביט אינו אלא כוכב נופל,

שלנאור יש עיניים ירוקות ובכלל לא זכרתי,

ושאני מתייבשת כאן עם הקור. האמת היא שגובר לי החשק לבכות שוב על "סיפורי דגים"

אבל הדיוידי הוחזר לחנות מזמן, ונגמרו הטישואים.

יאללה, אני יוצאת עכשיו ברגל לקדימה.

תאחלו לי לא ליפול.

(*שורה מתוך "Throw Them All Away" של ברנדי קרלייל

**בהשראת "דור הפרוזאק" מאת אליזבת' וורצל)