כוכבים ופרברים

היא הסתכלה עליי בחציחיוך ואמרה

"בקרוב יהיה לך מישהו".

ובכן, משהו קצת השתנה ואני כבר לא חושבת שזה כזה מופרח.

אני יכולה לומר בלב שלם שהיו לי עיניים נורא ירוקות כשראיתי אותך, מר כוכב.

חיבקת אותי, נשיקה (לי על הלחי ולך על המיקרופון), ודפק לשנינו הלב נורא מהר-

לך בגלל האדרנלין של הבמה, לי בגלל שאתה שם,

אשכרה מולי,

בשר ודם.

והנה, אתה קורץ לי ואני רואה את עצמי מרימה אליך טלפון סתם כך ואתה עונה, ואני אומרת

"אהלן מר כוכב, מה שלומך?" ואתה עונה שאתה לא בשיא, אז אני שואלת, אז אתה עונה

שצפוף לך הלו"ז

ופורק אצלי כל מטען, ואני רוצה רק לשמוע עוד. 

ואז אתה גם נוסע אל המושב, אומר שזה מוזר לך לשמוע את הציפורים, ובלי קו העובך אתה בקושי

נושם וגמאניבקושינושמת.

ואנחנו אוכלים ספגטי לארוחת ערב, סתם כי זה הדבר היחיד שאני יודעתלהכין.

ואז סביון מחייכת ואומרת לי

"כנסי לפרופורציות" ואני נשאבת חזרה למציאות. הרי אנחנו רק מכרים.

(ולהיות או לא להיות, זו לא השאלה. ואין לי כונה לצלול לעומק הדברים.)

אגב, מר כוכב, נתת לי מתנה מופלאה.

מר מושלם אינו אלא פרצוף לא-כל-כך-יפה והליכה טפשית למדי, הוא מרים את האף והוא בקושי

רבע כוכב. והופס, הנה הוא מתחבר. ואתה? תלך בבצפר שלי ואף אחד לא יכיר אותך וכולם יראו שאתה כוכב.

אתה יודע, אולי חן צודקת. אולי אתה באמת ב

ליגה אחרת.

אבל העיניים שלי היו נורא ירוקות,

ובקרוב יהיה לי מישהו.

פרופורציות.

(מותרלחלום-צריך רק לזכור להתעורר. אני למדתי להתעורר.)

נ.ב אין לי רגשי נחיתותלידך. רק בלעדיך.