כוכבים ופרברים

אולי זאת רק אני שלא יודעת לקבל ביקורת,

אולי באמת הייתי זקוקהלכאפת מציאות הזאת. אני לא,

אני לעולם לא אהיה

כותבת אמיתית.

וזה בסדר, באמת, כאילו,

התחלתי מלכתוב שירים על ארנבים אוהבי דבש,

והיום זה כבר קצת יותר מלותש.

אבל על מי אני עובדת?  

יש לי כשרון בלהדביק דברים ביחד-

לא בלחולל מהפכות משלי.

אולי אני פשוט צריכה להלביש בחזרה את המגן שלי-

באמת שרמת החשיפה וחוסר הצנזורה נהייתה חולנית.

להפסיק להביא את המחברת הצהובה לבית הספר.

ואולי באמת אני לוקחת קשה מדי שכל כך הרבה לא אהבו, כי זה לא ההכי טוב

אולי הפסגה שלי הייתה "קרקס"? אולי לעולם לא אשתווה אליו,

ומכאן והלאה זה רק ירידה?

האמת היא שבלי מילים אין לי כלום ועכשיו אני מרגישה עירומה

ואין לי כלום.

לא גוף ולא כשרונות.

(הרבה זמן לא היה כאן פוסט כזה.)