כוכבים ופרברים

הוא לא מפסיד בעצם כלום.

אמא אומרת לי "אל תשברי ילדונת", אני לא נשברתי- גם לא קרוב לזה

(נשבעתי בכל היקר לי,

אחרי הכל)

ועדיין שברי זכוכית מזוקקת נוחתים תחת רגליי בעדינות ו

אני

לא

רוצה

להפגע.

ובכלזאת, היו לי זרועות מאד פתוחות, ורגליים סגורות מדי

ולא פתחתי את הפה כמו שידעתי, אבל כבר אמרתי,

לא ממש רציתי להרגע ולכן

הלבשתי את עצמי מהר כשסגרת את הרוכסן (מרוצהמעצמךיותרמשאוכלומר)

וברחתי לתפוס כוסקפה בתל אביב.

מה אני אגיד לך, אמרתי לה, צדקת. זה באמת לא הוביל לשומקום, אבל כל הסקס הזה דיי מרזה,

את לא חושבת?

זה לא משנה, כל ערב נסגר בכוס קפה. היא בוכה כמה לבד היא בדירתה, ואני כבר שבועיים לא ביליתי בדירה שלי,

ואזאומרים לי שכל האהבות שלי כבולות. הם צודקים, למען האמת,

הרי כל האנשים המטושטשים האלה אינם אהבות שלי, אבל כשאני אוהבת אז זה כובל, ומה

אתה חושב שזה בסדר?

זה בסדר. תמזמז אותה מול הפרצוף שלי, באמת, תכניס את היד בין הרגליים שלה,

בכיף, אתה לא כבול,

ובעצם מעולם לא היית.

על כן, לך לך ברגל מאילת עד נהריה, גבעת ברנר, תל אביב וחיפה, אל תעז להביט אחורה,

לא אהיה כאן עוד כדי להזכר בנסיון הנלוז לקשר,

אני בנויה לדברים גדולים יותר.

זאת באמת סתם תקופה של להזדיין עם זרים.

אבל יום אחד, כשתשמע עליי תגיד לכולם איך אתה היית מי שכבש, ואני אכחיש כי אולי היית הראשון,

אבל בטח שלא האהוב.

אני אגיד את זה כשאני אצא שיכורה לקצה הרחוב, בטח עם שברי בקבוק בירה תחת רגליי,

אחרי הכל, אם אינך מוכן להפגע,

סימן שאינך מוכן גם לאהוב.

עוד יהיה לי טוב.

אל תשאל מהאני רוצה. (ומאיפה כל זה בא לי.)

*השורה הראשנה היא מתוך "עצות מאמא" של הבילויים