כוכבים ופרברים

אתה תאהב אותי בזכות הפגמים שלי. כן. זה מה שתעשה.

לא תאהב אותי למרות, אלא בזכות. אתה תקח כל פגם קטן, ותלטף אותו בעדינות,

כמו הכרס שלי, והפחדים שלי, וכל בעיות הבטחון העצמי שלי,

ותנשק אותם על המצח.

אתה תנשום באיטיות משוועת על כורסא*, או על מיטה, או איפה שזה לא יקרה,

ותנשק לי את הצוואר בזמן שאני אחשוב ש

"פאק. כמה דברים יכולים להשתנות ב23 שניות. עולמות יכולים להתהפך,

כל ניו יורק יכולה לטבוע בים. תינוק יכול להחנק בלידה, בחור יכול לפנות מהר מדי ולאבד חצי מעצמו,

ומצד שני,

בחורה יכולה לאבד את הביתולין שלה בשנייה, ואפשר לשבור כוס ולהבטיח שלנצח

ולקיים או להפר בשנייה."

ואתה רק תנשק לי אתהצוואר, ואני אתהה פתאום על מה אתה חושב כשהלשון שלך

מטיילת על הצוואר שלי, ואם גם אתה לפעמים טובע במחשבות,

ואם אתה באמת אוהב אותי או סתם אומר.

בלילה כשנישן, נישן בכפיות. אני לא מפחדת לישון בכפיות, מה שאני מפחדת ממנו זה להתעורר בהן.

אתה בטח תגיד שזה "טבעי לחלוטין", ממש כמו המיץ תפוזים שתגיש לי, "100 אחוז תפוזים טבעיים, סחוט טרי."

תמיד האמנת לשטויות שמכרו לך. אולי זה מה שכל כך אהבתי בך.

ואתה? אתה תאהב את זה שאני טפשה, וחוששת מכל דבר, ולעתים מצחיקה (לעתים יבשה), לעתים לא יודעת מה אני רוצה.

אני וטל כנראה לא נאמין במוסד הנישואין, טל אומר שהוא לא בטוח כבר שאפשר לאהוב בנאדם אחד לחיים שלמים,

ואני נקרעת בין חלומות ילדותיים של "אהבה אמיתית היא לנצח" והמציאות העגומה שבה,

סבתא עליזה וסבא משה, וגם סבתא מילי וסבא ג'ו, וגם אמא קארן ואבא ירון התגרשו. כך שלא באמת יצא לי לראות נישואים שהחזיקו.

אולי אהבה לגיל 16 זה מספיק. מהאהבות האלה שמתסכלים אחורה עליהם ומחייכים,

כשהכל נורא גדול וחדש, והדשא תמיד ירוק בקיץ והגשם תמיד קר בחורף

ובין לבין אפשר לגנוב דקות בהפסקות או להתנסות במסיבות ואלכוהול. ואלו באמת השנים שנסתכל עליהם אחורה ונחייך,

ונגיד שבאמת היינו הכי יפימכוערים שידענו להיות. ואזמה.

אזמה אם אני לא מקובלת כמו בכיתה ט' ואזמה אם אני לא רזה כמו בכיתה ח' או מאושרת כמו בי'. מה שזוכרים זה את הכלל.

ועוד מעט אני אפגוש אותך,

ואתה תאהב אותי מאד ותלמד אותי את כל הדברים שאני כל כך מפחדת מהם עכשיו. ונלמד קצת ביחד.

מה זה ביחד. ומה זה לבד. ומה זה התחלה ופרידה. מה זה להתנשק, מהזה לעלות מבלי לחשוב על סולם הנשיקות,

מה זה לאהוב הכי מקרוב, מהז ה לשכב, מה זה לדבר פנים אל מול פנים ולומר את הכל. מה זה כשיש למי להתקשר בסוף היום.

מהזה לשבת עם ידעלכתף מבלי להרגיש חנוק. מהז ה לאהוב את עצמך מבפנים ומבחוץ. מה זה כשיש על מי להשען,

או למי לתת כתף. מה זה לפגוש את ההורים. מה זה לכתוב לנמען שמכירים. מה זה לראת סרט ולא להרגיש ריק מבפנים.

אני אאזין לשירים שתצרוב לי על דיסק, ואתה תאהב אותי כמו שמגיע לי. תלטף את המגרעות, תחייך אל הפגמים,

ואני אחייך לשלך. אתה יודע, אהבה ראשונה. גיל שש-עשרה המתוק.

זה יקרה בקרוב הרי

אני כבר לא מפחדת לישון בכפיות.

(*הקטע נכתב בהשראת ג'ונו, hence הקורסה. בעיקר הקטע שבו בליקר בא לבקר אותה בבית החולים ונשכב מאחוריה בכפיות.)