כוכבים ופרברים

הלוואי והייתי איש זר.

לראשונה בחיי נזקקתי לאמת טהורה, ואתה העדפת לסדר אותה מחדש.

זה מוזר, המרחק הקריר שתמיד יש בינינו- העיניים שלך כל כך כחולותירוקות ואני לא מתכוונת להודות בשומדבר מכל הדברים שהטחת בפניי. את אינספור המצנפות מלאות נזלת, הנעליים הבלויות וגם המשקפיים שנשברו איפה ששמים את האוזניים, אני זורק לפח.

אין לי צורך בזה, גם לא לשאר העולם.

הם כולם בטוחים שאתה כזה עצמאי אבל אני יודעת שאתה בעצם כל הזמן נשען,

על הכל,

מביט בדברים בעצב ועוצם את העיניים כאילו ש

כואב לך להסתכל.

זה פואטי, כל כך פואטי, אין אפילו צורך שתשלוף גיטרה ותנגן שיר בשם "אדום"- אני כבר שלך.

אני לא אמנית שנוסעת לערבי ג'אז ושירה ושומעת חרוזים שלא מתחרזים, אבל באמת שכואב לי להביט בך. אתה עד כדי כך יפה. ובכלל אין לי מה לעשות עם כל הידע הזה, וכל החפצים הישנים האלה, כי אני לא מצליחה

לנשום עכשיו.

יש לי כאב ראש רגשי.

יכולתי לבנות בניין מאד גבוה עם כל החרטות שלי, אבל עכשיו הכל מטפס עליי והופך לאינסומניה נגללת. אז אני שוכבת במיטה וחושבת על זה שאתה תמיד נעלם בצורה פתאומית מדי. תמיד מתפורר אל תוך אוויר מאד דק ואתה היחיד שבאמת מבין עד כמה איטית אני נשמעת כשאני מתנשפת ואוחזת בצקוות הפטיפון שמסרב להפסיק להסתובב- קרוסלה של צלילים.

זה באמת יפה מכדי שנסתכל על זה. ואם אי פעם היה רגע ללמוד להאט את הקצב, זה בטח היה הרגע שהייתי רוצה למרוח.

תמיד כשאני מתנשפת אתה מביט בי בעיניים גדולות ואומר שאין לך באמת שומדבר מכל הדברים שאני אומרת שיש לך. "כמו בית גדול וריק", אבל אני כל כך אוהבת בתים עם חלונות גדולים, מהאלה שאפשר לראות דרכם את כל העלים בסתיו ואת כל השמש בקיץ ולבין לבין אפשר גם סתם לשקוע במחשבות. בזה אנחנו טובים מאד,

בלשקוע,

ובלחשוב.

כל כך יפים שכואב להביט בנו, וכל כך ריקים מבפנים.

כמו בית גדול וריק.

*הבית בהשראת "הולך בדרכי", כשג'וני קאש קונה בית מאד גדול עם חלונות ריקים ואבא שלו אומר לו שבית גדול וריק לא שווה כלום.

**הביטוי "כל כך יפים שכואב להביט בנו" הגיע מ"מיי סו-קולד לייף", הפיילוט, על ג'ורדן קטלנו.