כוכבים ופרברים

בשורה הראשונה של המחברת

כתבת לך "מחסום"

קיוויתי שאם תודי באמת,

תוכלי להשתחרר פתאום.

אם בחוף פולג כבר לא קוסם לך,

כנראה שהקסם התפוגג

אז תפסיקי לחפש במקומות חיצוניים

את מה שמזמן הפסיק לדגדג.

עכשיו את מול מחברת, והגלים מלטפים את האדמה

והקצב הזה קסם לך מאד אבל את כבר לא כותבת, את רק דומה.

ואם מלים הן כמו שער, אז כנראה שנעלו את הגן

זה קצת כמו לישון עם פוך בקיץ כי התעקשו להדליק מזגן.

מרוב לחץ את מנסה לרגש- לשים כל מילה במקום הנכון

את מתחילה להשתכנע שאולי בעצם אין לך בכלל כשרון.

ואת כל כך משתדלת להקשיב

שאת לא מצליחה בכלל לשמוע

ובטח שלא להגיב.

אז יש לך הרבה מלים להשתמש בהן, ואת רוצה רק שלוש

ואדם אחד בשביל ללחוש

לו אותן,

רק בחור אחד, שרק יהיה כתובת

נמען.

אז במערבולת של מחסום, אל מול הגלים של פולג

את מרגישה שמשהו אצלך קצת התפלג.

אילו יכולתי להדביק את כל אלו בתוך צנצנת

מבלי שישאירו סימן,

אני מקווה שאתה יודע שעשיתי עושה את זה,*

כדי שתהיה אתה הנמען.

כולם יודעים שילדות של קיץ שמחות כשחם וכותבת כשקר

ועכשיו מאה חמישים מעלות,

אתם חושבים שעוד מאוחר?

*באפלו טום.