כוכבים ופרברים

23:04

פעם מלים היו כמו מסטיקים ורודים כאלה, שנדבקים על קצה הלשון,

ופעם הייתי מעניקה לך מליוני מליונים.

מזכירה אלף פעמים ביום שאני ואתה זה לנצח ו

צריך למהול את הכל במים כי ה

שש עשרה הזה הוא באמת היה

מתוק מדי.

איכשהו הרגעים האלה מאיימים לתפוס בקצוות של התמונה ולקלף אותה בפינות, איפה ש

אני ואתה נגמרנו

וכל הרִיק הזה חשף את פרצופו.

אתה השיר היחיד שאי פעם רציתי באמת לשמוע בלופים,

האור היחיד שלא הצליח לסנוור אותי והכוכב שנצץ הכי מקרוב והכי מרחוק והכי הגיע לך מסטיקים

ואני ידעתי לספק רק שאתה לא ידעת איך

ללעוס בלי לבלוע (ללכת בלי לצלוע.)

23:36

בוא נצלול. את הנעשה אין להשיב הרי, אז בוא נטוס לברלין ונהפוך שולחנות.

00:18

אתמול פתחתי את המזוודה מניו יורק ומצאתי את הצל של עצמי. לא היה מי שיתפור לי את זה חזרה לרגליים אז

ביקשתי מהצל יפה מאד שיעקוב אחריי.

הוא סירב כמובן, ארז תיק, ונסע בעצמו לאירופה. אף אחד לא אוהב להיות כלוא הרבה זמן לא משנה

כמה סוכר ודבש נותנים לו בכפיות.

קצת כמו כמוך וקצת

כמו כמוני.

01:14

חצי מהמלים שכתבו עלינו אינן נכונות, הכל פארודיות על זוג ילדים שמעולם לא באמת ידעו לאהוב

וגם לא אחד את השני,

ובטח שלא כל אחד את עצמו.

אז אתה יודע מה, גם זה בסדר, כי כשאני חושבת על זה, אז למרות כל החרא והדבש,

היינו דיי מאושרים. חוף הים קרץ לנו בצורה לעגנית ומלטפת, הגלים בעטו לך בגב ולי בפנים,

השפתיים שלי היו רכות מתמיד והידיים שלך שזופות מאי פעם ובסך הכל

היה לא רע. מצחיקים הרגעים בהם אני פתאום נזכרת בך. כנראה ש

זה לא מספיק.