כוכבים ופרברים

ברוכים השבים לתבנית הנמען.

לא ראית אותי מאז תחילת דצמבר, שזה הרבה יותר מדי נשימות מאז החיבוק האחרון שלנו. אני מאזינה עכשיו במצח מקומטת למילים שלך. זוכר שאמרת שתכתוב לנו שיר?

אז אני מקשיבה ואני עצובה כי אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מילים בבטן והאצבעות שלי כבר לא מצליחות לתרגם את כל הדברים שפעם הרגשתי בכזו בהירות. בגיל 16 כתבתי לעצמי, "לא תהיה לך עוד תקופה בה הרגשות יהיו כל כך מחודדים וקיצוניים" אבל מעולם לא חשבתי שבאמת אשב וארגיש ככה.

עליתי שלושה קילו. רואים את זה בכל התמונות שלי. אני יודעת שלא זו הסיבה שבנים לא רוצים אותי עכשיו, אלא בגלל שאני מרגישה שבגלל זה בנים לא רוצים אותי עכשיו, אבל המסקנה היא אותה מסקנה.

הרבה זמן לא ישבתי וממש בכיתי ככה משיר. כשהייתי בת 14 הייתי עושה את זה כל יום. מגיעה לבית לבד, שמה לי איזה שיר שידעתי שילחץ על הנקודות הנכונות וישחרר את זה ממני. היום אני בוכה רק מסרטים, וזה לא באמת נחשב כי זאת בריחה מעצמי. אוף. אפילו רצף המילים הזה לא מצלצל בשום חן.

אני כל כך מקנאה ביכולת שלך ושל סתיו פשוט להוציא ככה את המילים שתקועות לכם. אני מגמגמת על המשפטים הכי בסיסיים בתקופה האחרונה.

להסתכל על השיר הזה הזכיר לי את חג השבועות של אלפיים ואחת-עשרה. בדיוק סגרתי את החג והתקינו לנו במשרד מחשב עם אינטרנט אזרחי ועשיתי חיפוש על השם שלך ומצאתי שני שירים שלך ושל אוריה ואמרתי לעצמי שאין סיכוי, פשוט אין סיכוי שהבחור הזה הפלצט זה אותו האחד שיש לי עכשיו סמס ממנו שממתין שאקרא. אני קצת מתגעגעת לפליאה של אז. הכל הפליא אותי. הגדרות הנמוכות ברוטשילד, שמלות עם פרחים, התחושה המעקצצת בקצה האף כשאני שותה אלכוהול.

אתה הבחור הראשון שנישק אותי והתכוון לזה. זאת הייתה מתנה ממש יפה בשביל בחורה נמוכה ושמנמנה שתמיד אמרו לה לא. אחרייך כבר באו עוד מלא אנשים שממש התכוונו לזה וחזרו בהם. אני יודעת שמה שיש לנו היום זה מיוחד יותר אבל יש בי משהו שרוצה לחזור לתחושה התמימה הזאת.

אני רוצה לחזור לנשיפה הראשונה לפני שדיברתי עם אבשלום בטלפון. רגע לפני שידעתי שהוא ממש הולך להתלהב ממני, רק לפני שיימאס לנו ממני. 

אולי אני בוכה כי אני מקשיבה למילים שלך ואין לי עכשיו למי להקדיש אותם. אני רוצה להרגיש שוב כל כך בטוחה בהכל. להפסיק לקחת בקלות. להפסיק להיות כזאת "הכל בסדר". אני רוצה לחזור למיטה לחודש כמו שהייתי עושה פעם. 

ובעיקר כל פעם שאני שומעת שיר שכתבת אני מתייסרת כי אני מרגישה שאין לי את הכלים להביע את כל מה שאני מרגישה.

ואני מרגישה כל כך הרבה.

אבל תודה שעזרת לי להוציא לפחות טיפטיפה מזה החוצה.

זהו. אני אוהבת אותך. ומתגעגעת.

מית.

נ.ב הבחור האפס שגם ככה לא כל כך ריגש אותי מצא חברה בצורה פתאומית. הכל בסדר, גם אמרתי לו את זה, אבל הייתי רוצה להיות לא בסדר. הייתי רוצה להתאהב בו ממש מלא וממש מהר ולבכות המון כשגיליתי. אבל הכל כל כך מהול בערפל נורא.

אבל בעיקר של חושך, וזה קצת מפחיד אותי כמה התקופה הזאת קיצונית.

התחלתי לגרד את הרגל שלי כמו נטלי פורטמן ב"ברבור שחור". כבר נהיה פצע חום שמגליד אבל כואב נורא כשהאוויר מלטף אותו. 

זה התחיל כעציקה אבל עכשיו זה סתם כי

זה מרגיש כמו הדבר היחיד שאמיתי לפעמים.

-

אוף ניל. יש פה מלא חובלים מהלכים ברחוב. אולי תהיה פה גם?

אני פה!!!

(זה היה רגע של אושר אילעי והחיבוק המוחץ הזה של מי שאפשר לסמוך עליו, גם אם זה רק עד שימאס לנו זה מזה. הוא נשף לי על הצוואר ולרגע הייתי בסדר. אבל זה מהשמחות האלה שעוברות נורא מהר.)

-

"אז תגיד, על מה זה בעצם יוליסס?"

"את שואלת אותי על מה יוליסס? את מקור המידע המוזיקלי. את מביאה את האינטר0טקסט. אני רק מכיר לך את הלהקה הכי טובה ביקום המוכר. זה תפקידי."

"לא השיר, טיפש. הספר. זה אמור להיות כתוב בחלק האחורי של הכריכה, לא? או שלא באמת קנית ואתה סתם מנסה להראות נאור ולהרשים אותי."

"לא התעניינתי. היינו בחנות בדיוק דקה."

"הבנתי. אז תשובה ב'."

"אפשר להסתכל על זה גם ככה. כן.אבל פשוט ראיתי את הספר בחנות וישר חשבתי עליך אז צילמתי אותו ושיתפתי. רואה? שנינו יצאנו טוב באופציה ג'. אף אחד לא עם ידו על העליונה. אגב, צרבתי מיקסטייפ של בק לאוטו, משהו מעיף! אני אביא לך עותק."

"טוב סליחה שלא עניתי. אתה לא מבין איזה דברים משוגעים קרו בשעה האחרונה!"

"בקטנה, מה קרה?"

"פשוט היה לי שבוע נורא, וסגרתי שבת וגם זה לא היה כיף במיוחד, וביציאה מהבסיס ראיתי מלא חובלים ואמרתי, "הלוואי שמשהו טוב יקרה" והתקשרתי לידיד שלי שהוא חובל ואמרתי לו, "יש פה מלא חובלים, אולי גם אתה תהיה פה?" והוא היה! ואז יצאתי ובאיזה צורה פלאית פעמיים האוטובוס הגיע בדיוק שנייה אחרי שהגעתי לתחנה. וזה נחמד שלפעמים יש קצת איזון, ולפעמים קורים גם דברים קטנים טובים כאלה. כאילו שאולי עוד יש תקווה."

"אז יהיי! סוף טוב. זה דבר טוב."

"כן, מסתבר שיש סיפורים עם סופים טובים לפעמים! למרות שיש עוד סיכוי שאדרס עכשיו כשארד מהאוטובוס. או שתהיה תאונה. בכל זאת, מדובר בחיי."

"ואולי הענן הזה שמרחף רק מעלייך ומוריד גשם יבין שהוא מצוייר ויפסיק להתקיים בעולם האמיתי."

"אני לא מצליחה להבין אם זה נחמד או צוחק עליי."

"תבחרי אחד ותדבקי בו. בכל מקרה, החיים שלך בסדר."

אבל אני לא מצליחה לבחור.

נחמד או צוחק עליי?