1. האובססיות שלי קשות כמו שהן קצרות. כלומר, אם עד לפני שלושה ימים כאב לי פיזית לחשוב על מייקל מוסקוביץ ולהשלים עם זה שהוא עכשיו יוצא מהחיים שלי, אז הרי שעכשיו השקיקה והכמיהה היא ללוּ, שאמנם גדול בשש שנים, ואמנם בצדו השני של העולם ומפורסם למחצה, אבל הי, לפחות הוא באמת קיים. זה קצת מביך להודות בזה בקול רם, כלומר, האובססיות האלה הן מה שמביא את את המלים שמוצגות לפניכן, אבל אני מרגישה קצת מאכזבת להודות בזה שכל האמנות הזאת מקורה בהורמונים והתנהגות טיפוסית לבת נוער טיפוסית עוד יותר.
2. בכיתה ח' הייתי אחת הילדות הכי דכאוניות בעולם, ולירן היה היחיד שהצליח איכשהו לעודד אותי, ובסופו של דבר הוא אמר לי, "אף אחד לא אוהב להיות עם מישהי שעצובה כל הזמן." בתור פתרון רגעי החלטתי לפתוח קובץ וורד שקראתי לו "סוד האושר" ובכותרת כתבתי, "למקרה ושוב ארגיש רע עם עצמי, פשוט אקרא את זה.." ולמרות שכל החצי הראשון זה בערך דברים שהוא אמר לי, אני מסרבת למחוק משהו. יש שם גם איזה ציטוט שארי פעם אמר לי, ועכשיו זה קצת יותר מעציב אותי כי אנחנו כבר לא אותם האנשים והוא כבר לא חושב את הדברים הנפלאים האלה עליי. טוב נו, אני אתן לכם טעימונת.
"אבל את גם יותר כותבת.. מהורידים כזה."
"אם לא הייתי מכירה אותך מילים לא היו נכנסות לי עמוק לראש"
"את לימדת אותי איזה רגעים לנצור"
"את מביעה רגשות בצורה מדהימה."
"את נונתנת הרגשה שמישהו מקשיב לך"
"את עולם ומלואו."
"את פשוט לימדת אותי איך דימויים משתלבים בחיים"
"במקומך אני רק הייתי מחייך על הבן אדם שאת."
"גם אני נהנתי.... מאוד."
"היית המים שפרצו את הסכר."
"מדהים איך את מצליחה להעביר את מה שאת (ואני) מרגישה בצורה כל כך ברורה"
"מיץ היא אחת הילדות היותר מיוחדות שאני מכיר"
"ממש אכפת לך, הדברים לא עוברים לידך"
"עדיין לא ניגנת לי."
"תאהבי ותתלהבי ילדת פרחים שכמוך."
באמת יותר מדי זמן לא עידכנתי את הקובץ הזה, הציטוט האחרון הוא של לירן שאמר: "את באמת לא יכולה לשנות כאלה דברים חוץ מאת ההרגשה שלך.....דברים כאלה קורים וגם קשה להתמודד איתם לפעמים.....תנסי להחזיק את עצמך, עמית....אני יודע שאת יודעת איך לעשות את זה...גם אם נדמה לך שלא."
מעניין שאני כבר לא צריכה שהקול שלו יגיד לי את זה כדי לזכור.
3. תחילת דרכו של הבלוג הזה היה בלוג סודי שעלו עליו (בצורה סופר טיפשית, אם יורשה לי לומר), ואז הוא נהפך למקום להעלות בו תמונות, ואז כמה שירים התחילו לחדור בין הסדקים. אפשר לראות את הכל בארכיון (כלומר, את כל מה שבא אחרי שגילו את הבלוג וכל זה.) עד בערך כיתה י' הייתי משוכנעת שהדבר היחיד שידעתי לכתוב זה בחרוזים, ואז אני וסביון נהיינו חברות וכמו שהיא נוטה לעשות, היא קצת הדביקה אותי באיזה סגנון שונה. לקח לי הרבה זמן של קרוב-מדי-לסגנון-סביון ו-רחוק-מדי-מלהיות-מיצי כדי להבין איפה בדיוק עובר הגבול שנכון בשבילי, ומה יוצא לי הכי טבעי והכי נכון.
4. בכיתה י"א אירגנתי עם החברות הכי טובות שלי פרוייקט "עתיד" שהמהותו היה תיאור של 24 שעות בחיינו בעתיד. הפרוייקט לא צלח, אספנו שלושה קבצים: שלי, של יובל, ושל דנה בק. ואני מסתכלת עליהם עכשיו. זה מצחיק, שלושתנו כתבנו מאד רחוק, ואני עדיין רואה את הפנטזיה של יובל כאחת שיכולה להתממש, ושל דנה היא בהחלט נבואה שכבר הגשימה את עצמה (בחיי שהיא צריכה לקרוא את זה שוב ולראות איך התיאור הוא תיאור מדויק עד הפרט האחרון לחבר האחרון שהיה לה) ושלי, וול, מי יודע אם היא תתגשם. אני רוצה להאמין שכן, אבל זה הכי קשה לראות על עצמך. מוזר, בכלל תיארתי שם שאני הולכת ללמוד עיצוב, ובאמת בתחילת י"א הייתי משוכנעת שאני הולכת ללמוד עיצוב, אבל ברור לי שאני לא רואה את עצמי עושה שומדבר שהוא לא תאטרון. אגב, אני ממליצה לכולם לכתוב איזה טיוטה כזאת לתיאור החיים בעתיד. זה מגניב, וזה יהיה עוד יותר מגניב להסתכל על זה כשבאמת נהיה שם.
5. יש לי זיקה לשם זאק. אני לא יודעת אם זה משהו שלא ידעתם עליי, אבל אני אספר בכל זאת כי בדיוק זאק שלח לי הודעה וזה מה שאני מעלה על הדעת לכתוב. הכל התחיל בזאק המקורי מדנוור, שזה סיפור בפני עצמו. מצאנו את המייספייסים של כל החבר'ה מדנוור בבת אחת, והוא היה נראה דיי טוב, אבל מה שבאמת הגניב אותי זה שהוא אהב את כ-ל אותן הלהקות שאני אהבתי באותה תקופה (סוף כיתה ט'.) זאת הייתה גם התקופה שלא באמת התביישתי בכלום, אז שלחתי לו הודעה כזאת של "שלום! אני מיצי מישראל, ורציתי להגיד שיש לך טעם משובח במוזיקה, ולשאול אם יש לך משהו שאתה רוצה להמליץ לי." תוך יום הוא נתן לי רשימה מפורטת עד מאד של להקות ומצבי הרוח שהם מתאימים להם. מיותר יהיה להודות בזה שאת כל הלהקות אהבתי, חלקן יותר משאוכל לומר, וגם במבט לאחור יש להקות שהוא כתב שלא הבחנתי בהם ולימים הפכו, בצורה אחרת, ללהקות מאד אהובות. בתחילת כיתה י' הקשר דיי נותק ולא שמעתי ממנו עד החופש הגדול האחרון (אם אפשר לקרוא לזה "שמעתי ממנו".) בכל אופן, השם נדבק בתור שם שמעורר אצלי משהו, וin walks זאק סטריקלר, הבחור הכי יפה שהעולם הזה ראה. בחיי, כל כך הרבה פעמים דיברתי איתו והרגשתי שזה לא הגיוני שהפנים היפות שלו זה אלה שהוגות את המלים שאני שומעת עכשיו. בהתחלה הייתי דלוקה לו על התחת, ואז העניינים התגלגלו כפי שהם התגלגלו והוא הכיר לי את חבר שלו, זאק וויט, שגם הוא מוצלח לא פחות. עבר הזמן, נסעתי לאיחוד של הקאמפ שהייתי בו בארה"ב, ולפתע פונה אליי ברנש שנראה בהחלט לא רע, ושואל משפט רנדומלי לחלוטין (משהו בסגנון, "גם איתכם המדריכים היו כל כך קשוחים?") ואז הציג את עצמו בתור זאק. קבעתי שאני מגנט זאקים, ובאמת שעוד לא יצא לי להכיר בחור בשם זאק שלא חיבבתי מאד. אז, זה מסביר את הזיקה לזאקים.
6. אולי יש צורך להסביר את קורות חיי, כדי להבהיר על כל הקטעים שאני כותבת כאן. ובכן, ההורים שלי הכירו בתיכון בלונדון, אמא שלי עלתה לארץ עם אבא שלי בגיל 17. הוא התגייס לצנחנים והיא הלכה ללמוד באוניברסיטה. כשהוא השתחרר והיא סיימה את התואר שלה, הם עברו לחמש שנים בניו יורק, ואני נולדתי בערך שנה אחרי שהם חזרו. בהתחלה גרנו בדירה ברעננה בזמן שבנו את הבית בעין שריד, אבל כשהייתי בת שנה וחצי כבר עברנו לבית הבנוי ברחוב נחליאלי. כשהייתי בת 4, אחותי הקטנה נולדה, וכשהייתי בת 5 עברנו לגור בהולנד. שם גרנו במשך ארבע שנים, בהן למדתי בבית הספר הבינלאומי של אמסטרדם (ISA) וחזרנו כשהייתי בת 9. במקום לחזור לביה"ס היסודי הרגיל, קפצתי כיתה והמשכתי לבית הספר הדמוקרטי של איזור השרון. שם למדתי שנתיים. את כיתה ז' התחלתי בבית הספר האזורי, שהוא גם תיכון וגם חטיבה, וזה בעצם הדבר היחיד שבאמת מאד המשכי בחיים שלי. בכיתה ט' ההורים שלי התגרשו, בכיתה י' אבא שלי עבר לגור במודיעין, התחתן כשהייתי בי"א ואת רוב הזמן אני מבלה בעין שריד, עם כי קיימות גיחות מדי שבוע למודיעין. וזה מאוד בכלליות.
7. במציאות אני מאוד שונה מאיך שאני מציגה את עצמי כאן. זה לא בכוונה, כלומר, עצם ההקלדה על המקלדת מוציאה ממני שפה שונה מאיך שבדרך כלל הייתי מדברת. אמרתי ליובל, החברה הכי טובה שלי, פעם, שאני מרגישה קצת מאכזבת בקטע הזה; כלומר, שאני מציגה איזו אישיות מפוצצת באינטרנט, אבל שבמציאות אני בסך הכל מטר 51, שזה מאוד נמוך לכל הדעות, ובסך הכל הנמשים שלי הם רגילים לחלוטין, וגם אני סובלת מימי-שיער-רעים לעתים קרובות, וגם מחוסר בטחון, ושיש לי גשר ושאני יותר מגושמת ממה שמישהו יכול בכלל לעלות על הדעת, והיא אמרה,
"אני קוראת בבלוג שלך, ואני מכירה אותך במציאות ויכולה לומר, בלב שלם, שאת הרבה יותר מגניבה במציאות."
אבל אולי היא סתם אמרה את זה כדי להיות נחמדה. איכשהו היא תמיד יודעת מה לומר לי. ושמתי לב שהגעתי ל7 דברים, ואני מרגישה סופר סלף-סנטרד עכשיו, אז אני רק אנצל את השורות האחרונות להגיד שאם יש משהו שמאפיין אותי ועיצב אותי, זה כנראה חן ויובל, שגם אחרי חמש שנים אפשר לשבת במרתף של חן ולא להשתעמם, גם כשהיא מתעלמת מאיתנו, וגם כשהתוכי שלה מסתובב חופשי ומאיים להרוג אותי, וגם אם הכלב של השכנים שלה ניסה לטרוף אותי (ואת יובל לא), וסתם, הרבה זמן לא כתבתי כאן שאני אוהבת אותן נורא.
-
וסתם כי מתחשק לי. 7 שירים שכנראה הייתי בנאדם שונה לולא שמעתי אותם:
Breathe - Anna Nalick
Be Be Your Love - Rachael Yamagata
A Fond Farewell - Elliott Smith
Delicate - Damien Rice
Hometown Waltz - Rufus Wainwright
Breakable - Ingrid Michaelson
New Slang - The Shins
(בשום רצף מסוים.)
אה, והדבר הכי חמוד אוור:
zstrickler11: Hello, Hallo Bonjour Γειά σου Ciao こんにちは 여보세요 Olá! Здравствулте Hola 你好
zstrickler11: ...I am so glad i can say hello to you in almost EVERY LANGUAGE... Except for your own
zstrickler11: שלום
zstrickler11: ah-ha!
zstrickler11: עמית! תחזור!
zstrickler11: הודעת לי מתי אתה נמצא כאן. אני יהיה ניקוי לעוד 2 שעות בערך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
