המקום: אוטובוס. תנוחה: חצי מאונך. תחושה כלכלית: בחוץ נקי, בפנים דיי מלוכלך. אני משעינה את הראש ומנסה לשאוב את החום, ובין תהיה לתהיה גם נזכרת לנשום. בראש: חיילוּת, תותחנים, בוץ בתחתונים, חרוזים, נועה ועמיר, כמה טוב להיות פרח קיר. יוסי המחנך מקריא מודעות, ואני בכלל עסוקה בלהסתכל בהודעות. לאט לאט נרדמת- בזאת נמנעת משיגעון, אבל מתעוררת בבת אחת בגלל המחנק בגרון.
לרגע חושבת, "אני מתגעגעת לזרועותיו של..." וזורקת מבט מייסר.
כבר מזמן לא הרגשתי שיש מי שישלים את החסר.
*
רגעים בהם קשה למיצי להיות מיציושוסטר:
כשהניכור של שוסטר עולה על גדותיו. כשהיא מחכה לקיץ והוא שמח שסתיו. כשהיא מנסה לתפור קשר רציני והוא פורם, כשהיא מתחילה לגלגל איתו נוסטלגיות אבל הוא לא זורם. כשהוא אומר לה דברים כמו "קשה לי איתך". כשבכזאת קלות הוא מתעצבן כמו בלון מנופח. כשהיא משקרת לו והוא ישר מגלה. כשהיא מלכלכת על מישהו והוא משחק אותה נעלה. כשהיא כותבת והוא מפריע. כשבא לה לבד והוא מופיע. כשהיא ישנה על הבטן כשהוא על הגב, אבל הכי כשהוא מסתכל עליה עם העיניים ככה, כאילו הוא מאוכזב.
*
למה את אף פעם לא מרפה מדברים?
כי אתה אמרת משהו, אז עכשיו תסביר.
אני לא מדבר רק על זה עכשיו, אני מדבר בכלליות.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת את לא נותנת לשומדבר ליפול .לא מניחה לכלום.
אתה סתם מתחמק מלענות לי על השאלה.
את סתם מתחמקת מלהתמודד עם זה שאת יודעת שאני צודק.
טוב, מה אתה רוצה שאני אגיד לך?
לא יודע, אולי פעם אחת תגידי את מה שאת באמת רוצה להגיד ולא סתם את מה שאת חושבת שאני רוצה לשמוע?
איתי, אין לי מה להגיד.
אז מה, נשתוק?
אם זה מה שאתה רוצה.
אני רוצה לדבר לשם שינוי. מיצי, אני רוצה לשמוע משהו אמיתי.
ממ.. האמת היא שאני מרגישה מאוד קטנהעכשיו.
את יודעת, כשאני חושב על זה, את באמת דיי קטנה. אבל בדיוק במינון הנכון, כאילו שזה בכוונה, כדי שיהיה קל להתחבק.
*
כמה דברים על שוסטר: לשוסטר יש נקודת חן קטנה בקו הלסת, בקצה הצוואר, ובחורף הוא לא שם מעיל גם אם קר. ומדי פעם יש לו בעיניים מבט קצת מנוכר, ומיצי לא יכולה לעשות עם זה כלום. לפעמים כשהם מתחבקים מרגיש לה קצת רחוק, אבל דווקא עם שוסטר הכי טוב לשתוק. כי בלילה כשהוא חושב שהיא ישנה, הוא לוחש לה לאוזן שירים בלי מנגינה. לא בשביל שתקרא לו "חבר", אלא סתם כי טוב ככה מדי פעם להשתחרר.
*
ישבנו מחובקים בערך חצי שעה על הספה, צמודיםצמודים וראינו איזה סרט עם וויל סמית', המרדף אחרי משהו, לא היה ברור כי בשלב מסוים התחיל לרדת גשם ואי אפשר היה לראות יותר בגלל שהלווין התמלא מים. הוא צחק ואמר שיום אחד הוא פשוט יטפס על הגג שלנו וישים שם מטרייה, כי בלתי אפשרי לעשות ערב חורפי נורמלי ככה. חייכתי אליו, תמיד אני אוהבת כשהוא מציע משהו לעתיד. זה אומר שהוא רוצה להפגש שוב, בצורה כזאת או אחרת. שוב המסך נהיה שחור, אז הוא משתמש בזה כתירוץ להפנות את המבט שלו עליי ומהזווית הזאת יש לי בדיוק את הראיה המושלמת כדי לראות את העיניים שלו מחפשות אחר משהו בעיניים שלי, ועדיין להנות מנקודת החן החמודה הזאת בדיוק בקצה הצוואר שלו. אני נהיית נבוכה אחרי כמה שניות של בהייה, מודעת לחלוטין לעובדה שהוא יודע בדיוק מה אני חושבת גם בלי שאני אגיד, אז כדי להתגבר על זה אני פשוט מרימה את עצמי קצת אליו ומנשקת בעדינות בדיוק מעל לנקודה. אני מרגישה שהוא מחייך כי הלסת שלו זזה קצת, והוא עושה רעש כזה מהגרון, מן "מממ" שמסמן שנעים לו. הכי כיף זה מיציושוסטר ככה, כשנעים לו ולרגע הוא מכבה את המחשבות וגם ככה אני יכולה ואנחנו מרשים לעצמנו גם סתם להיות טינאייג'רס עם הורמונים או שני ילדים שרוצים קצת לנוח ושיהיה להם כיף לקצת. הוא מנשק לי את האוזן, בעדינות בעדינות וזה מדגדג קצת אז אני מפסיקה לנשק אותו בצוואר ומתכווצת בעצמי.
"את מצחיקה ככה," הוא אומר פתאום.
"איך ככה?" אני שואלת.
"רגע אחד את מוכנה לתלוש לי את הראש כי אמרתי שלפעמים קשה לי איתך, ורגע אחר את כבר רכה שוב."
"אני מניחה שתמיד צריך להיות על קצות האצבעות איתי." אני מחייכת חיוך שובב, ואז הוא נהיה רציני שוב ואומר,
"כן, אני יודע."
*
רגעים בהם מיצי אוהבת להיות מיציושוסטר:
כשבא לה קצת חופש ובית הספר מעיק, וכששוסטר מחבק וזה לא דביק. כשהיא מרגישה מכוערת והוא טוען שהיא יפה, ביום שלא היה מי שיחליף את המנורה שנשרפה. כשבא לה לסרט או בא לה לים, או כשבא לה לשבת ולשתות בירה סתם. כשהוא שם לה יד על הכתף, כשהיא עייפה על הספה והוא יושב ומלטף. שכשבא לה הוא מנשק, וכשהוא מקשיב, ומגיב, "זה מרתק".
ככה זה, כשקוראים אשכול נבו. חייבים לפחות לנסות. היה יותר כיף משתיארתי לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
