כוכבים ופרברים

יש לו קול נעים כזה

ואנחנו מדברים אותו הדבר

ומעניינים אותו הכוכבים ו

אני מתחבאת מתחת לכרית ומתנצלת שאני כזאת חנונית אבל הוא רק מצחקק בחום ואומר

הכל בסדר.

(אבל לא נרחיב עדיין 

פשוט 

זה עדין כל 

כך)

(רגעים להתגעגע אליהם)

אני רוצה שתסתכל שנייה מבעד לחלון שלך, אם יש לך אחד כזה, ואתה מצליח לראות מבעד לטיפות. השעה עכשיו 14:47, כל האורות בבית שלי דלוקים כי עכשיו בדיוק החושך שתיארתי במכתב שכתבתי לך על הדיסק שהבאתי לך בזמנו.

אני יושבת כרגע מתחת לפוך למרות שלא באמת קר כל כך, סתם אין לי כח ואני רוצה להתכסות כי מעולם לא הייתי כל כך לא בהירה בנוגע לרגשות שלי.

לפני כמה ימים ניסיתי לחשוב מתי בכיתי לאחרונה, או בכלל מתי התגעגעתי למישהו, ושמתי לב שמאז הפרידה באוגוסט זה כאילושהפסקתי להתגעגע ואני יכולה להסתדר עם הכל, גם עם להיות במשך ימים נעולה בבית בלי לראות אף אחד כל עוד יש לי ספרים ומוסיקה. אני לא אוהבת להיות ככה. כאילו שהתנוונתי אבל אני נורא בריאה ואני דיי שמחה לרוב. אני לא מצליחה לחשוב בבהירות.

אבל זה לא משנה, מה שרציתי זה לספר לך קצת על הימים האחרונים שלי, אולי סתם כי זה יותר קל לכתוב עליך כנמען למרות שזה לא באמת כזה מעניין אותך, נראה לי. קשה לדעת כי אתה גם דיי נחמד ואמרת, "אם אני אהיה בבית אני אבוא אליך עם כתר או משהו" אבל זה לא יקרה ובטח גם ככה תשכח. לא משנה, לא על זה רציתי לדבר. 

אתמול נסעתי לתל אביב וקניתי לעצמי מכנס וחולצה וגם סריג ובדרך למכינה התקשרתי אליך כי אמרת שאולי תצא הביתה ולא ענית, אז מחקתי שוב מהר את הטלפון שלך ומיד התקשרת אליי חזרה ואמרת שישנת קצת באוטובוס ושאתה בדרך חזרה לבסיס כדי לסגור עוד פעם שבת וממש הצטערתי בשבילך וגם קצת בשבילי ודיברנו קצת על העבר ואמרת שאתה חוזר לישון ואני ירדתי בבוגרשוב והרמתי טלפון לגיל כי אני תמיד מתקשרת אליו מיד אחרי שאני מדברת איתך או חושבת עליך קצת כי הוא גורם לי להרגיש קצת טוב יותר.

הבעיה עכשיו זה שחלמתי שאני מנשקת אותו ושהוא מסרב ואומר לי, "מה את עושה?" ומאז אין לי כמעט אומץ לדבר איתו בכלל. בכל מקרה הוא לא ענה אז התקשרתי לשנפר והסתבר שהוא גם בסנטר אז החלטנו לשבת ביחד על איזה סנדויץ'.

הוא סיפר לי על איזו בחורה ואז הוא אמר לי, "אה, מיצי, יאו! אני רוצה לסדר לך מישהו." והוא התחיל לספר לי על חבר שלו מהצבא שהוא ממש מצחיק ואוהב אסטרונומיה וישר התאהבתי בו סתם מהתיאור ועכשיו אני צריכה לחכות ליום ראשון כדי לשמוע עוד.

נסענו למכינה והיה שיעור ממש ממש קשה לעיכול ולקראת חצות כבר התחלתי להתעפץ ואז נגמר והחלטנו כל הבוגרים שם לצאת לשתות בירה ב"אלטנוילנד", על בן יהודה. 

תם ישב מולי. אניחושבת שכבר כתבתי עליו פה שהוא פשוט בנאדם ממש טוב כזה, אבטיפוס של הגבר המושלם. אינטלגנט, רגיש, חתיך, מצחיק. אין בן אדם שיותר שמח בשביל חברה שלו ממני. בכל מקרה, הוא ישב מולי וערן ישב לידי וסיפרתי להם שאני סוגרת ביום ההולדת שלי ואז נזכרתי פתאום שגיל אמר שהשבת בוגרים תהיה ביום ההולדת שלי, אז שאלתי את ערן והוא אישר שזה אכן התאריך. בהתחלה הרגשתי גל של תסכול כמו פעם. שזה תסכול טהור כזה, לא עצבות או כעס, סתם תסכול, ואחרי שקצת הרבצתי לשולחן עם הראש שלי, התחלתי באמת באמת לבכות וערן היה ממש נבוך ולא ידעו מה לעשות איתי.

תם שאל למה אני עצובה כל כך, זה משהו שעוד במרחק חודשיים, ואמרתי שזה בגלל שנהייתי אדישה ואני לא מרגישה כבר כלום או שאולי זה ההפך, אולי אני בעצם מרגישה את הכל. אני סתם קיצונית ועייפה ומשונה עד היסוד. הוא הקשיב בדריכות. סיפרתי לו גם קצת עליך והוא אמר שהוא חושב שמעבר לאופיו של בנאדם, משנה המשמעות שלו בחיינו. ולשמתוח קשר סתם זה לזלזל במשמעות של הקשר. אולי היית משמעותי עבורי וההתמוססות וההתפוררות האיטית של הקשר הזה סתם מוזילה ופוגעת במי שפעם היינו.

לא יודעת. הוא כנראה צודק אבל אין לי כח לעשות עם זה כלום חוץ מאולי להפסיק להתקשר אליך.

בכל אופן קצת התעודדתי אחרי השיחה איתו וקבילתי הודעה מסיון שסידרה לי מיטה בחדר בוגרים וישנתי ממש טוב וב8 תם העיר אותי ואכלנו שקשוקה ושתינו קפה ואז אני ויובי נסענו לתחנת רכבת ונסעתי הביתה ועכשיו חשוך למרות שצהריים והתחושה היא משונה

כאילו בא לי להתכווץ לאיזה תו בודד מתוך שיר של רדיוהד, אולי משהו מתוך אמנז'ייק

ובא לי להיות מוקפת באנשים מגניבים

בא לי להיות נאהבת ולהצליח להנות מזה (אתמול אביב תם ויובי, שלושתם רצו לעשות איתי חברותא כי נראיתי להם חמודה ואינטלגנטית)

הלוואי שייפתחו לי שוב העורקים וגם שיהיה לי טוב בהשלמה.

ושתהיה לך שבת שלום. מחזיקה לך אצבעות שלא תסגור שבת הבאה.