בשבוע הראשון במשרד שלי בגלילות הייתי באופוריה שקרית. במשך היום תיזזתי את עצמי בין רשימות של מטלות, פגישות עבודה עם בעלי תפקידים וסימוני "וי" על משימות שבוצעו. כשהשעה חמש וחצי הייתה מגיעה ומטה היחידה היה מתרוקן, הייתי נוטרת לבדי עם המוסיקה שלי וכל הבדידות שלפתע עלתה על גדותיה. במשך שבוע, כמעט כל יום הייתי נועלת את הדלת ובוכה געגועים לשחר.
אחר כך התרגלתי להיעדרו, ולמדתי קצת את התפקיד.
היו לי בעיות קשות עם החיילת שלי, ונראה שבצבא הכל היה מזופת וקשה- בדיוק כמו שמתארים תפקיד ראשון.
החיים האישיים שלי התחילו לנסוק לפתע. אור התחיל איתי בהופעה של הקולקטיב, וגל הגיע אליי דרך מיי, והיו שני בחורים שהתחילו איתי באוטבוס שעם אחד מהם אפילו יצאתי לדייט (חודשיים אחרי שהוא הציע לי, וגם אז זה היה זוועה, אבל העיקר החוויה).
בינתיים שרדנו את החגים, ואפילו ממש יצאתי עם גל, ונפרדנו אחרי פורים וזה היה ממש בסדר, ולמדתי להסתדר עם המפקדים שלי פחות או יותר, ואפילו התמקצעתי בתפקיד.
באמצע העבודה על יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות אבא של אמיר התאבד, והמפקדת שלי התקשרה אליי במהלך ההלוויה. בערב שלאחר מכן ניל התקשר ושם בערך התחלנו להתקרב שוב.
בתקופה הזאת גם נתנאל בא לבקר אותי בהגנ"ש, ותפס טרמפים כדי לשבת אצלי בגינה, אבל חוץ מזה שום דבר לא זז.
חצי התחלתי עם הרבה בנים וחצי מהם חצי התחילו איתי.
ביולי יצא הסרט "ספיידרמן המופלא" בכיכובו של אנדרו גארפילד. ראיתי אותו בפעם הראשונה עם רזי ובפעם השנייה עם טולי ואחותי הקטנה.
פגשתי שם את אורן, ואחרי דייט מוצלח הוא סירב להתקשר. שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב וחתכנו את העניין.
בכלל שכחתי לציין שבאצמע היה את יערות מנשה, איפשהו שם, וגם שם התמודדתו עם שחר ומזוודות,
ואז באינדינגב שמסמל את סוף השבוע האחרון שלי ביחידה (חוץ מהנופש המטופש)
אז גם שם הכל היה.
נדמה שהכל תמיד נגמר לי ככה לפני שינויים צבאיים.
שחר נגמר בסוף ההשלמה כדי שאתחיל בצורה נקייה את התפקיד בצבא.
אורן נגמר כדי שהוא יתחיל בצורה נקייה את העבודה שלו בערבה, אבל גם כדי שאני אוכל להכנס למקח"ר בלי משקעים.
ואם המזל שלי אכן מדייק,
אז בדצמבר אני ואח שלי עוברים לגור בדירה חמימה במרכז תל אביב,
ובינואר כבר תהיה לי עוד אהבה.
(והפעם, אם אפשר, שלא תחזיק רק עד סוף ינואר. שתממש את עצמה כמו שצריך.)
בהצלחה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
