כוכבים ופרברים

ניחנת בהרבה דברים שאתה

מודע אליהם

כמוהיכולתהמרקיעתשחקים

להפיל מהרגליים

ואינטלגנציה בעומק מרשימהשל אוקיינוסים

והכשרון לדעת מה להגיד ומתי

ובאיזה אופן

ובחיוך ביישני.

ומשהו שאתה לא יודע,

זה שבחיבור העדין בין הראש שלך

לעורף

שוכנת נקודת חן.

אני מביטה בה בכל פעם שאני עולה על האופנוע וחושבת על הקרבה המוזרה הזאת.

פיזיות

שמעתי על דברים מעולם אבל מוזר להרגיש.

-

ומוזר שאתה עכשיו מחייך חיוך חדש

כבר לא נבוך או צוחק

(כי אתה אף פעם לא צוחק בקול רם)

זה חיוך האלכוהול

מתחת למסיכה.

אני מרגישה קרבה אדירה אבל גם

ריחוק מסוים של מי שאיבדה קצת קסם בשקית.

אני לא יודעת אם אני אוהבת אותך באופן הנכון
אני רוצה לראות אותך כמו בנאדם

לפעמים אני גם מצליחה

לעתים אני נכשלת.

אבל אתה מדהים גם בלי כל זה.

-

רציתי לומר שזה משהו חדש לגמרי

אלכוהול אחרת

אבלבתכלסזהאותוהדבר

ועכשיו ההוא,

כלומר, לא זה מהפסקה הראשונה,

אלא אחד אחר ומקסים לא פחות שצריך עוד קצת לגדול

לפני שהוא יכנסלמידההזאת

עכשיו הוא מועד

ונוגע

ושוקע

במישהי.

דברים שמוזר לחשוב עליהם

כמו שיובל ראש המכינה האדיר ביותר אמר

"נכנס אלכוהול, יצאה כביסה מלוכלכת"

נ.ב שלומי שבן ונינט, אני ממש מצטערת באמת על זה שהצקנו לכם קצתהיום

תודה שאתם נחמדיםכלכך

חמסין מגעיל וחם ואפור עכשיו, וכמה הייתי רוצה להתרגש מדברים כמו

נשיקות ונגיעות וחיבוקים

ולא כי אני מרגישה את הדם הציוני שלי מאיים להתפקע

אלא סתם כי כיף להיות רגשית מפעם לפעם.

-

מפעם לפעם אני זקוקה לכותבים אחרים כדי להבהיר

ולהזכיר

מה אני כל כך אוהבת שעושים עם מילים.

הדבר הראשון שיובל כתבה באנגלית התכרבל לי בין כדוריות הדם

היה לו טעם

קצת כמו הידיעה שהיא תחזור ונלך לערב הקראת שירה

ונתלבש מגניב

ונצחק על הפלצנים ונעריץ את המוכשרים

ונריב על מי-תקח-את-מי

ונאכל את הלב על הזונה שהמוכשרת, שתקח בסוף.

-

בלילה ישבתי עם חן על המדרכה עד אחרי חצות והיא אמרה לי

"וואו, תראי"

והספקתי באמת לראות את

הכוכב נופל.

ניסים קטנים שכאלה תמיד מכניסים הכל לפרופורציה

התחבקנו, כי לא היה עוד הרבה שיכלנו לעשות

והבענו את אותה המשאלה.

זה היה מדהים כי נזכרנו שזה לא מובן מאליו בכלל

ונדיר כמו יהלום

מצוחצח ומלוכלך בו זמנית.

-

אין לי באמת מה לכתוב אבל אני אמשיך עד זוב דם

עד שיצא לי כל מה שכל כך אהבתי פעם

עד שאני אזכר איך עושים את זה כמו שצריך.

פעם היית החבר הכי טוב שלי.

מוזר, שכשאני מסתכלת בעיניים שלך

שירוקות

גם אחרי שנים על גבי שנים

של זקנים וצבע ובירות

של שקרים ובדיחות וסודות של אחרים

גם אחרי כל אלה

ועוד מליארד דברים שאני לא יודעת

וכנראה גם לא אדע

גם אחרי כל אלה

הן עדיין ירוקות באותו גוון.

וכשאני מביטה בהן ככה, בסודיות של

מי שכבר אין לה את הלגיטימציה להסתכל לעומק

הפוטנציאלי שמסתתר מאחוריהן,

אני לא חושבת על הלילה בו נישקת אותי.

לא ולא, אלא על הלילה

שישבנו מחוץ לבית שלי.

אמרתי לך שאני מאוהבת בך

ואתה אמרת לי שאני מקורית.

על זה אני חושבת. על הימים בהם שמרת לי את המקום

הימים בהם התקשרת לוודא .

עכשיו הראש שלי מסתובב מהפיג' שהבאת

ביקשת שאני לא אקח את הבקבוק אז הנחתי אותו על השולחן

וזה תמיד מפריע לי שהנוסטלגיה אופפת אותי סביבך

כאילו שאני לא מקבלת את זה

שהכבד המשחיר שלך השתלט על הירוק

על הבחור המתוק

שהקדיש לי בימים יפים יותר את

Wish You Were Here

פעם אהבתי אותך כל כך והיום

איך ניגשים אליך בכלל?

לפי דעתי בכיתה ט' גם היית נורא מגניב
נכון, וכל שנה המגניבות שלי עולה. אז תחשבי איזה מגניב אני עכשיו. משהו מטורף
וואו, אש
אה?

אני פשוט מפחדת שרמת המגניבות תחמם מדי, ואז ישרף לך המוח.