16:54
לנשיקות של שחר יש טעם
של טעם
לוואי של שוקולד.
ישבתי על מרפסת בצפת והשקפתי על
מסלולי חיים שונים וזרמי מים ו
אחרי שכל העולם התהפך
או אולי
השתפך
לי בין הידיים
עדיין נותר טעמלוואישוקולדי.
23:07
צפיתי ברכבת האחרונה נוסעת אל מחוזותיי והידקתי אחיזה בתיקשלי
שבבת אחת היה כבד יותר ונתתי לו ליפול כמו
בלילה ששחר נישק אותי בירושלים.
התיקים נפלו. גם החומות. כל העירעמדה על תילה בלילה ההוא
ובפעם הראשונה הרגשתי שהוא באמתבאמת יפה
למרות שבמונחים מודרנים דיי ברור לי שהוא
לא מתאים לתבנית הזאת.
23:18
יש רק בן אדם אחד בעולם שישמע שאני תקועה ו
לא יחשוב פעמיים.
הוא עולה על ההגה למרות העייפות ולמרות
כל השתיקות שזנחנו ולמרות ש
מי יודע איך ייגמר הלילה הזה.
הוא בא כי הוא לעולםלא יתן לי לחכות.
00:36
היו לי תחתונים עם לבבות, ולא כי חשבתי שהוא ישכב איתי
סתם כי אני אוהבת בשבת להרגיש ש
יש בי משהו יפה ואף אחד לא יודע
(ככה אני מרגישה תמיד, אבל יש בזה משהו סמלי).
הוא שותה קפה,
אני שותה מים ובוהה בפרקי האצבעות שלו.
פעם יכולתי ללטף אותן, היום אני
מלטפת עם העיניים.
("זה היה חמוד", הוא מודה, "לא רק יכולות המשחק או הזיכרון, אלא הביחדness שלנו.")
01:45
במיומנות אין קץ, על קצה האצבעות כש
כובד המשקל שלי מונח על דפנות כף הרגל
(כי הדירה קטנה וההורים ישנים)
אני עושה את דרכי דרך המטבח, ליד הסלון
שמאלה בקצה המסדרון.
"באמת שינית את החדר שלך"
אני אומרת ומניחה את התיק ואז אתה אומר,
"את תשני בחדר של אחותי".
אני בולעת את המבוכה
אני לא יודעת אם אתה מפחד לפגוע בי
או לגעת בי
אולי קצת משניהם
אולי אתה סתם רוצה את המיטה לעצמך.
אבל נגענו בעבר
וכבר ישנתי במחיצתך
אז קשה לי לעכל את
המסדרון הבלתי נסבל שיפריד בינינו הלילה. פעם לא הייתה אפילו שמיכה.
הגלית אותי
והרי גלות מכותלי חדרך גלות מן העולם היא.
היא מתהפכת כל הלילה בסדינים לא שלי
בין קירות לא שלך
בין מחשבות שאינן שלי.
אי אפשר לישון ככה
בלי פעימות הלב שלך.
05:15
כבר עדיף לקום.
אני מחכה שתסיים אתה לצחצח שיניים קודם,
אנחנו כבר לא בקטע של
toothpaste kisses
ושורות.
אני לא שלך ואתה לא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
