כוכבים ופרברים

טירונות זה ממש בסדר

דיברתי על זה עם הדג והוא אמר שלא כולן חזקות כמוני

אמרתי 

מה פתאום, אתה לא יודע איך הייתי במכינה

אני בכיינית

אני מהלאה שצועדות ובוכות ואפילו לא מתאמצות להסתיר את זה

ובכלל כל הבנות בטירונות צועדות ובוכות

מקמטות מצחים ומייבבות בקול

או מסנףנפות בשקט בחדר האוכל

שהרס"פ לא תשמע

אבל אני תמיד נהנית מזה כי מכירים מלא אנשים כשהרס"פ מתעללת בנו קצת

וזה תמיד נסבל, להיות במצב שתיים

אבל הדג 

הוא אמר שהוא חושב

שתמיד היה בי את הכוח הזה

ופשוט לא ידעתי.

וזה מגניב, להתפש כחזקה. זה..

מעצים כזה.

-

ניגנו בגינה שלו שעות

וזה היה מרגש

כל המילים שנאמרו שם הידהדו 

הייתה רוח קרירה ברעננה אבל זה היה רק מאוורר

לחשנו ואהבתי את זה

וגליקי אמר שאני שרה ממש יפה

וזה היה מצחיק

קצת כמו לגלות שוב בעצמי כמה אני נהנית 

ממוסיקה ומלשיר

ומלהיות עם בנים שאין לי ספק בחיבה שלהם כלפיי.

-

ועכשיו

שביזות יום א'!!!!!!!!!!!!!1111111111

חחחח

אוף קשה לי לכתוב

בגלל זה זה מוזר להתעורר בוקר אחד ולדעת שמעכשיו יש שינוי כל כך עצום, וכל הדרך שאתה חי ומדבר ואוכל תשתנה בבת אחת. במכינה לא ידעתי כל כך איך יראו החיים והצלחתי לשלב והכל השתנה באיטיות, וככה, בוקר אחר, מכריחים אותי לעלות על ירוק זית, ולהגיד רק "כן המפקדת" או "לא המפקדת" או "הקשב המפדקת". ואיך בבת אחת נכנסות לחיים שלי כל כך הרבה נשים חדשות שאני אכיר בדרך אחרת ממה שהכרתי עד עכשיו.

אני חושבת שהדרך היחידה להכנס לזה זה באמוק מטורף. סביון אומרת 

"תפתחי משבצת בחיים שלך ותכניסי לתוכה את הטירונות. וכל הקשיים וכל המילים הקשות שתשמעי יפלו לתוך המשבצת הזאת בחיים שלך וברגע שתסיימי עם זה אז תוכלי לעבור הלאה ולעולם לא לחשוב על זה. פשוט תדעי תמיד שהכל משחק ואל תרשי לעצמך ליפול לבכי בטירונות. לרחמים עצמיים. אם תשרדי את זה תדעי שהקורס יהיה מקום שתוכלי פשוט לעוף עליו."

ואלונה אמרה, "את תשרדי את הטירונות בכיף, באמת, הדבר היחיד שיכול לשבור אותך זה את עצמך, לפי דעתי, כי אני מכירה אותך ויודעת שיש לך נטייה להשביז את עצמך סתם כי את מרגישה את הצורך להיות עצובה מפעם לפעם. קחי אתזה כשלושה שבועות פשוט לא לחשוב על כלום ויהיה בסדר. אני בטוחה."

והדג אמר, "גם אני מתחיל את הטירונות מחר [שוב]. אז בסדר, נעבור את בזה."

ונגיד יובל איחלה לי בהצלחה שזה סופר חשוב לי

ומחר מתחילה הטירונות, סביון אומרת שזאת טירונות יותר קשה ממה שרוב החברות שלי יעברו (חוץ מריטה ושמיל וזה, כמובן). ושזה כדי לעודד חדות. ושזה אחד התפקידים הכי טובים לבנות. ובכלל לא הבנתי. אבל אני שמחה. זה מאתגר וזה טוב ואני חייבת כל הזמן לאתגר את עצמי כדי לא להתנוון ויהיה בסדר.

אגב,

אני מקימה להקה בשם The Folk Singers. מישהו רוצה להיות?

חה

האמת היא שאני לא בוכה ואני לא כותבת את זה מתוך דיכאון עמוק ולא ההיסטריה הטבעית שמלווה

אני לא מרגישה את הלחץ בחזה כמו כשאמרתי ללירן שאני אוהב אותו לנצח והוא הפסיק לענות לטלפון.

אני באמת מנסה להבין איך אנשים אחרים מתנהגים ולמה זה מוטיב חוזר בחיים שלי

שכל הבנים שאני הכי אוהבים פשוט משליכים אותי לעזאזל

למה לירן

ואסף

יכול להיות שאפילו הדג

התמודדו כמו הפחדנים הכי עצומים בעולם. ולמה לאף אחד לא היה את האומץ פשוט להסביר לי באותו הרגע

אסף לא רצה לשמוע

רק אחרי חצי שנה

ואחרי חצי שעה של שתיקה

ישבנו על הספסל והוא לא יכל להסתכל לי בעיניים 

אבל שתקתי והוא הרגיש בשינוי ועכשיו הוא שוב אוהב אותי ועונה וזורם ולא רוצה לנתק

אבל מה זה שווה?

הוא צילק אותי מבפנים

ואבא שלי

מה לעזאזל

אבא שלי טס לארבע שנים למקסיקו. אני מתגייסת ביום חמישי. התקשרו אליי כבר שלושה אנשים לאחל גיוס קל ולתת טיפים ואבא שלי לא דיבר איתי מאז יום שישי.

הוא פשוט הולך להפסיד נתח גדול מהחיים שלי. אני עכשיו מתגעגעת אליו אבל אני יודעת שבקרוב מאד אני לא אתגעגע. אני פשוט 

אפסיק להתגעגע.

ואני לא יודעת איפה אני טועה בכל הקשרים האלה ומה אני עושה לא בסדר ואולי אם פעם אחת מישהו יגיד לי כמו שצריך

ולא 

יפסיק לענות לי לטלפון בבת אחת

אני אוכל להשתפר

אבל ככה אני סתם נכנסת להיסטריה ובוכה

ולא מצליחה לסגור מעגלים.

כמו שהסברתי עכשיו לעמית,

אם כולכם הייתם אנשים נוראיים או משעממים או מעצבנים יכולתי להתמודד עם זה. היו דברים מעולם. אני כבר לא זאת שסתם נאחזת באוויר ומים

אבל 

האנשים הכי מדהימים בעולם סיננו אותי באופן הכי קר

והכי אדיש

והכי נורא בעולם.

אני לא בוכה עכשיו, למרות שאני קצת מאוכזבת שאני לא מצליחה להתרגל לצלצול המציק של מי שאני כבר יודעת שלא יענה

לתאים קוליים.

אני סתם מתוסכלת כי האנשים שאני תופסת מהם הרבה

מתגלים כפחדנים עצומים לפעמים

מזל שיש לי את גליקי ואיתמר ונטע ואביב ועודד שהם בנים ואני מרגישה שהם פשוט בחיים לא יאכזבו אותי ככה.

גליקי כי הוא מראש מודיע שהוא לא יודע להשקיע וההשקעה באה לידי ביטוי בזה שהוא תמיד שמח לשמוע ממני

ואיתמר כי הוא איתמר ואפשר לדבר איתו גם אחרי מליון זמן והעומק תלוי רק בעד כמה עמוק אני רוצה להגיע

ונטע כי אני מכירה אותו כבר מה14 למאי של כיתה ז', שזה בהחלט ממזמן והוא תמיד שם גם אם יש פערים עצומים

ואביב כי הוא אביב, והוא התקשר בשישי שזה נדיר, והוא אמנם בצבא אבל הוא כזה מלווה אותי

ועודד שעמד בראש כל צומת דרכים בשנה האחרונה ולא מפחד לומר דברים שאני לא רוצה לשמוע 

שזה בעיקר מה שאני צריכה מהאנשים שסביבי.