לולא הצבא הזה, ששומר על שגרה קיומית,
"היית יכולה פשוט להעלם."

איש לא היה שם לב, כי אני לא באמת שם.
אף פעם לא כאן
ולא כאן.

ואני לא זוכרת אם אני לומדת מטעויות,
ואם עכשיו אפול שוב, אם אדע איך להתרומם מעל האדמה הקרה.

אני אוספת חוויות, אוספת צלקות, מקרבת את עצמי עוד צעד לקראת איבוד השפיות.

מתנתקת מעצמך,
מוחקת את העולם ובוחרת לשבור את המחסומים.

כל כך קל
ליפול,
כל כך יפה לך-
הבריחה

את סוגרת את העיניים,

מתנשפת,
העלייה נראית תלולה מאי פעם.