Sketching words |
| 5/2009
so u think u can tell
כשהלילות, הימים והשבועות נראים כמעט אותו
הדבר,
פנים מחייכות חולפות מבעד לשמש המסנוורת ונושאים את אותו המבט,
את
ממשיכה בשגרה של הפרעות שינה, מחפשת את הרעל שיעניק לך מנוחה,
אין עוד תירוצים
ואין עוד מחשבות שלא חלפו, הכל כבר מרגיש מעוכר, יבש, עבש.
את מפצחת זרדי
אורנים ומפזרת חול כתום אל החצץ, הכל טוב ויפה בתאוריה
רק שאת מחפשת
את מה
שיעניק לך משמעות
מחפשת
את תשומת הלב הנכונה ועדיין
להתעורר בבוקר
ולזכור שאת שונאת.
להתעורר בבוקר, ולהבין- שעם כל הרצון הטוב שבעולם,
המערכת הזו מסרבת לספק לי שפיות, אפילו זמנית,
לראות סרטים שמטביעים לך כדור בסל
מטאפורי שבין חדרי הלב,
לא להצליח להבין
איך כל זה
קרה.
איך פתאום אני מצטמררת בגועל מדברים שחשבתי
מזמן שהשלמתי איתם.
אני לא יציבה והשנה הזו לא הולכת
לנתיב הנכון, אבל זה בסדר, כי בעצם כל חלקי הפאזל דווקא מונחים במקומות טובים, ואני
יודעת שהכל יתייצב בקרוב, רק צריכה למשוך את עצמי בציפורניים עד 2010,
אולי
המילים האלה שחסרות לי כל כך במקום הזה שלא מאפשר לי לכתוב עוד יישפכו ממני ללא
מאמץ וללא כאבי שרירים, אולי עוד מעט אנשום לרווחה, אסופק מאורגזמות מנטאליות
בשכרון חושים, אולי יהיו רגעים שאני אצליח להזיז כמה אבנים שם בבטן,
אני מרגישה
עכשיו כאילו הציפייה העיקרית שלי חסרת משמעות, והאהבה האמתית שלי היא כאפס למול
המילים שמתארות אותה,
אולי כדאי להפסיק לברבר שטויות ולהסגר על מציאות אחת
לשהות בה.
אני מתגעגעת כל כך, ולא חשבתי שהייתה בי את היכולת
להתגעגע ככה.
ואפשר לראות את האור המבזיק, אבל זה מרגיש כאילו לעולם לא אשרף על
ידו.
מתי כלאתי את עצמי בתוך פחד? פתאום כל הפתיחות והחיוכים והצחוק
המתגלגל נראים לי כמו שקר אחד גדול שסיפרתי לעצמי כל לילה,
ואני בוחרת להאמין
לו,
למה עכשיו זה מרגיש כאילו אין לי זכות בחירה?
אני
לא
יודעת
לאן
בורחים מכאן
אבל אני מקווה
שאני אהיה שם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
