Sketching words |
| 10/2009
קצת תאכלס
טוב, אז אני יושבת מול מסך המחשב שלי ואני מדמיינת את המילים מרצדות לי בתוך העפעפיים וממלאות את המסך,
יש לי אותיות ומספרים וסימני ניקוד בכל מקום, אבל אני לא אומרת שום דבר.
אני לא רוצה להלחם בעצמי, עכשיו אני יוצאת מהמערכת יחסים הזאת בצורה שלמה הרבה יותר, אני יודעת שאתה לא בשבילי ואני לא מציצה מעבר לעורף לראות מה היה קורה אילו הייתי עושה אחרת.
אני בסדר.
אני לא שבורה ולא מרוסקת, אני עומדת על שתי רגליים איתנות ואומרת בלב מלא שזה לא אני ולא אתה, זה לא אנחנו בכלל, זה פשוט לא.
אני מוצאת את עצמי נתקפת בפרצי געגועים לימים בהם הייתה לי את האפשרות לדבר עם אמא על כל שטות שזורמת לי בראש, אני פתאום מבינה כמה רחוק זה ממני, ושהחל מכאן אין דרך חזרה. אין לי בית ואין לי משפחה ואין לי גב חזק ותומך שירים אותי על הרגליים כשאני נופלת, לא משנה כמה דירות אקראיות ירגישו לי כמו בית,
ואני מפחדת יותר מאי פעם ליפול לתהום כל כך עמוקה, בלי לראות בכלל את עצמי משנה תנוחה לפני שאני מגלה את הלחי על הרצפה הקרה.
עוד חודש וחצי אני אזרחית חופשיה, ואני פשוט לא יכולה לחכות לחיים חדשים. אני לא יודעת איפה אני אגור ומה אני אעשה, ואיך אני אשלם את כל המחויבויות הכלכליות הארורות האלה, אבל פאק, שיעבור כבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
