| 11/2009
הכנס כותרת מושכת כאן / איך לקבל עונש מוות בלי לעשות שום דבר
זוכרים שבסביבות גיל 12, כשהתחלתם לשחק עם התדמית שלהם וניסיתם לבנות את האישיות שלהם, בוקר אחד החלטתם ללבוש צבעים כהים וארשת עמומה, זרמתם עם חלק אפל יותר באישיות שלהם וניסיתם להרחיק מכם אנשים לא רצויים...? גם אם לא, וגם אם אתם שם עכשיו, קראו קצת:
West Memphis Three
כל מי שמכיר אותי ולו לעשר דקות יודע כבר מי הם הווסט ממפיס 3, אני מנצלת כל הזדמנות שיש לי (שזה לא הרבה במיוחד אם נהיה יחסיים לרגע) כדי כן לגרום לאנשים להיות מודעים.
אז מי הם?
קוראים להם דמיאן אקולס, ג'ייסון בולדווין וג'סי מיסקלי. וכבר 16 וחצי שנה שהם נמצאים מאחורי הסורגים.
ג'ייסון (שהיה בן 17 במעצרו) וג'סי (שהיה בן 16 ) נמצאים במאסר עולם. דמיאן (שהיה בן 18) באגף הנידונים למוות על רצח כריסטופר ביירס, מייקל מור, וסטיבן בראנץ' בני ה-8.
דמיאן, ג'ייסון וג'סי עדיין אופטימיים, עדיין מקווים לצאת מהגיהנום שהם נמצאים בו,
בדיקות DNA אומרות שאין ראיות שהם היו בזירת הפשע. (אבל נמצאו שיערות של האב החורג של סטיבן בראנץ' וחבר שלו, שטענו שלא ראו את הילדים באותו היום כלל בזמן שיש שלוש עדויות שראו את האב החורג הילדים שעה לפני שנעלמו.)
אז אין להם מניע, אין להם אמצעים, יש מישהו שהחשד כלפיו מבוסס הרבה יותר, אבל אותו אפילו לא תחקרו בזמנו.
הם היו חבר'ה מתבגרים שניסו להראות קצת אחרת ולהתעניין בתחומים אחרים במקום ובזמן שלא מקבלים כל כך את השונה- מערב ממפיס, ארקנסו של שנת 1993.
כבר יותר משלוש שנים שאני נכנסת לאתר שלהם ומקווה לחדשות מטורפות, מצפה לראות שהנה זה מגיע- משחררים אותם, ודמיאן הולך לכבב בסרט על החיים שלו או משהו הוליוודי שכזה, אני מצפה להאפי אנדינג, אני מצפה למשהו מסעיר, אבל שום דבר לא זז.
התביעה במשפט של דמיאן וג'סי השתמשה בטיעונים של שטניזם, תראו אותם- שיער שחור, חולצות של מטאליקה, קוראים על אליסטור קראולי, בטוח הם רוצחים מעוותים, שעושים את זה לצורך איזה שקר כלשהו.
אבל הפתולוגים טוענים שמרבית הפציעות וההשחטה בגופות הילדים ככל הנראה נגרמו מחיות היער שבו הם נמצאו ולא מעשה ידי אדם.
אז למה כבר מעל 6000 ימים שהם לא מקבלים משפט חוזר?
את המשפט כבר כל העולם ראה, אפילו אני, פושטקית קטנה בישראל הרחוקה, ראיתי בשידור רגיל לחלוטין של יס דוקו את המשפט בסרט שנערך על המקרה בשם "גן העדן האבוד" או "paradise lost", אז מה הולך עם העולם הזה?
איך זה שאני שלוש שנים עוקבת אחרי הסיפור ולי מתחיל להמאס, והחבר'ה האלה כבר מעל 16 שנה ממשיכים להלחם?
אדי וודר מפארל ג'אמ כבר טרח להופיע ולתרום ולבקר את דמיאן והשאר באופן קבוע.
איתו עוד אמנים מופיעים ומציגים, גלריות נפתחו בסימן הבחורים האלה, תערוכות הוקמו למען תרומה כדי שיהיה מי שישלם לעורכי דין. שממשיכים וממשיכים.
אז כל פעם שאני נכנסת הכל נראה מאוד אופטימי שם באתר,
אבל כל כך מייאש.
היום קראתי קצת- כהרגלי...
ולא יכולתי להתעלם מהמילים של דמיאן, שאולי הוא לא ממש משורר המאה, אבל הוא אמיתי ופשוט.
כואב לחשוב על העובדה שבאותה המידה כל אחד ואחד מילדי ישראבלוג של היום, עם הפוני אימו קיד או עם האיפור המרוח, או עם כתיבת השירה, האזנה למוזיקה שהיא לא לגמריי מיינסטרימית וקונבנציונאלית, כל אחד מכם היה עלול להיות במצב שלהם, אם הייתם גדלים במערב ממפיס בשנת 93'.
www.wm3.org
Poem 58
by Damien Echols
The smell of the air
and the wind on my face
makes me remember
other places
and other times
when I wasn't
in hell
Poem 92
by Damien Echols
Teenage girls
with no life experiences
and boys who
call themselves punk
are on my radio
singing about
how much pain they've endured
and how hard
their lives are
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
