אני רודפת אחרי הזדמנות להיות איתך, וכל הזמן מוצאת את עצמי מאחרת מדיי,
אני נגררת על הברכיים כי שיווי המשקל לא מאפשר לי לעמוד, ואני מוצאת את עצמי שוב חובקת דמויות שכבר לא חלק מהחיים שלי.
אתה נהיה יותר דומה לו כל רגע שעובר, אפילו שאתה גראנג' והוא מטאל. שאתה בלונדיני והוא בצבע פחם. אפילו שאתה אוהב אותי, והוא גם לא אהב,
נראה שלא משנה מה אני מנסה לעשות, בסופו של דבר אין לי שליטה על שום דבר, הרמזורים מתחלפים במהירות לא הגיונית ובאקראיות מוחלטת, ואני מנסה להחליק לצד השני ומוצאת את עצמי נגררת לאורך הכביש.
עד שאני מצליחה להגיע נראה שכולם כבר סיימו, ושאני שוב נשארת מאחור כשהשאר ממשיכים הלאה.
בוקר-ערב-לילה- הכל מעורבב ואני לא מצליחה להשאר ברצף זמן אחד.
וכל הזמן רק רציתי להגיע אליך.
(מסתבר שהדלקת באוזן משפיעה לי על התת מודע חזק יותר משיכולתי לדמיין.)