כנראה שאני לא רגילה להעלות דברים שמפריעים לי על פני השטח, אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני כנה וישירה, ובאמת מאמינה בזה בלב שלם,
אבל כשזה נוגע למערכות יחסים, אני הרבה יותר טובה בלסיים אותם כשמשהו לא נראה לי, מאשר לנסות לדבר על זה ולהבין איך אפשר להתעלות על הקושי.
לגברים בחיים שלי יש יכולת מופלאה לתזמונים משעשעים, איך זה שכל פעם שיש לי משבר שאני רוצה רק לברוח ממנו, אחד מדמויות העבר מנסה לחזור לחיים שלי, מערער לי את הבטחון הנוכחי ומושך אותי הלאה את כיוון הבריחה וחוסר ההתמודדות
אם זה בפעם ההיא, שאחרי שפגעת פי ואיבדתי אותך לחודשים של שתיקה וחוסר וודאות פתאום החלטת ללבן עניינים ואני בדיוק חוויתי את המשבר הראשון במערכת יחסים הנוכחית.
ואם זה היום, שאני מתפתלת בין לברוח ולהשאר וההוא שולח לי תזכורת לכמה שהוא אוהב אותי אפילו אחרי כל הזמן הזה, ואני שואלת את עצמי איפה הקארמה בכל הסיפור הזה.
הרי כבר הבנתי שקארמה איז אה ביצ', ושלאדם הכי לא ראוי בעולם הכל נפל לכל המקומות הנכונים, בעיצמו של תהליך מתקדם להפיכתו לאב, ואני נשארתי כאן כדי להשתגע בין כתלי הדירה שלי על רקע המחשבה הזו.
(מפסיקה את השידורים כדי לפתור את הקונפליקט הנוכחי. רות סוף.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
