אני לא חסרת ביטחון בקשר שלנו, ואני יודעת שאתה אוהב אותי, אבל אולי תיפול לך אבן על הראש ופתאום ימאס לך ממני?
אני לא לוקחת כמובן מאליו, וכשאני חושבת על איפה ללמוד את התואר השני שלי, אפילו שעוד לא סיימתי את הראשון אני מכלילה אותך במשוואה,
אני רוצה אותך בעתיד שלי.
אני רוצה בלילה, להכנס למיטה ולחבק אותך. אני לא רוצה לדמיין את זה אחרת, כי אני יודעת מה אני רוצה.
פעם הייתי מאויימת מאהבה טוטאלית, פחדתי שזה הופך אותי לפחות איכותית אם אתה אוהב אותי מתוך אינרציה,
אבל אתה לא אוהב אותי כי אהבת אותי אתמול, אתה אוהב אותי כי גם היום טוב לך איתי, אני אוהבת אותך כי יש מה לאהוב.
אז פעם בכמה חודשים, אני אבדוק שלא נמאס לך- מהבחורה הזאת שבוכה בממוצע פעם ביום, שלא רוצה לראות סטאר וורס, שאוהבת להמרח איתך על המיטה ולא לעשות כלום, שמתרגשת מיום ההולדת שלה כאילו היא שוב בגיל חמש, בעיקר כי היא יודעת שתעשו יום כייף ביחד באותו היום.
אז בלי אבנים מיותרות על הראש, טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
