תראה איך שהשמיים בוערים,
אתה רואה?
הפנים שלך צועקות לי לברוח,
העיניים שלך אומרות לי שאני טיפשה
על שאני עודני כאן.
ועל כמה שאני לא מבינה
שום דבר.

(וכמה שלא משנה
כמה שארצה ללכת,
אני לא מסוגלת לברוח.)

הפנים שלך שורפות לי את השמיים.
אתה לא רואה?
הדמעות שלי נשפכות,
אז למה אני לא רואה אותן?

אתה לא רואה אותו מתחנן על חייו?
ועדיין נותן הכל בשבילי
איפה החמלה שלך, שהבטחת להראות לי?
איפה האמת שלך,
שראיתי מבצבצת
פעם, וסרבתי להאמין בה.

תראה איך העיניים שלך הפכו ריקות.
איך הן הפכו ריקות?
תראה איך.

אני לא מרגישה כלום,
(אני מנסה לשכנע את עצמי?)
אני לא רואה כלום,
(אולי כי שרפתי גם לעצמי את
האישונים.)
אני לא באמת כאן.
(אז איפה אני?)

שום תפילה לא תציל אותך
כשאת לא מאמינה בשום דבר.
ומה יציל אותי,
כשהשמיים עולים בלהבות
ואין מה לומר
כשהמילים שוות כלום

איך קרה שהפסקתי להאמין בך?
(איך לא הבנתי שלפעמים צריך להאמין גם במה שיודעים שקיים.)

שום תפילה לא תציל אותי.
שום אמת לא תעוור אותי,
ושום שמיים לא ישרפו אותי,
(וכנראה כי מרוב דמעות שלא דמעתי
אני עשוייה לחלוטין ממיים מלוחים.)

[איך זה
ולמה זה
שאני כותבת
וזה עושה לי
כלום?]

Now destiny is engraved on eternal memories.
Cosmic energies will spread it in the Universe.
No forces in their bodies No life in their souls.

(Cadaveria)