אף פעם לא הבנתי מה זה שגורם להכל להגיע בצרורות.

אף פעם לא הבנתי איך הרהיטות שלך מתמוססת בשעת הצורך.

אף פעם לא הבנתי תסבוכות כיאסטיות של מוחות אנושיים.

אני אחת כזו שלא יודעת להפסיק להסתכל לך בעיניים, גם אם אני לא מוצאת שם נשמה.

אני אחת כזו, שתמשיך לחפש.

אני אחת כזו שלא יודעת להסיט את המבט, שלא יודעת לשקר, שלא יודעת לחכות שיגידו לי את הכל בעדינות.

אני דורשת מהאנשים שאני אוהבת כנות כערך עליון, טוטאלי, אמיתי,

אני דורשת מהם שייתנו לי ללכת לאיבוד, ושיעזרו לי בדרך חזרה,

שיזרקו אותי באמצע קווינס, בזמן עצור, וייתנו לי לחפש את המקום שהוא שלי.

אני לא יודעת מה קורה עם שום דבר, וזה מטריף אותי,

אין לי איך ומה לעשות מלבד לחכות לשמיים, שירדו, יעלו, יחזרו וילכו.

ושהכל יחזור לקדמותו.