לנסוע עם הגב לרחובות חולפים בהילוך מהיר, לברוח מעצמי ברוורס, לנגב דמעות שאת לא יכולה להסביר, ביום שבו כביכול, הכל מותר לך, כי את לובשת מדים.

להיות מלאת גאווה ומלאת בושה עצמית.

כל שלל האוכלוסיות ממלאות את התחבורה הציבורית בעיר הזו ואת עדיין לא יודעת איזה מקום את תופסת בספירלה המתנדנדת הזו.

בנסיעות של הלוך ושוב מהעיר, מהאנשים, ומהכפילויות האלה.

משהו בבטן לא מתיישב לך כמו שצריך. אבל את חייבת להמשיך לנסוע. אסור לעצור.

אף פעם לא לעצור,

לא להסתכל לאחור,

לא לברוח מהמפלצת שנושמת לי בעורף.

תמיד לקשור את הבלון לחוט שמושך אותו לארץ.

תמיד לחפש חוקיות.