מעשה הפיכת הבחור הראנדומלי לאידיאל רגעי כבר התיישן לבין כתלי הדירה הצהובים (והיא דווקא חדשה למדיי).

הכל תמיד עובד ושום דבר אף פעם לא יוצר התנגדות,

אלוהים משחק אתנו קליעה למטרה וזורק עלינו מחטים מהשמיים,

לפעמים המחט מחטיאה ומרגישים דגדוג במצח,

לפעמים היא מפוצצת את הבועה שעטפה אותנו כל כך יפה,

מדירה שינה.

אני יכולה ללכת לאיבוד בתוך ערימות הדפים בדירה שלי, קבלות, סקיצות, ספרים, מחברות, דפדפות, כתיבה מפוזרת, כתמי דיו, אקוורל, חתיכות פחם ועפרון,

הכל מגרד בגב כשמנסים לשכב באלכסון שייבטל את ההשתקפות.

לשבת באינטרנט קפה נראה לי פתאום כל כך לא ישראלי,

ואם זאת כל כך חופשי.

החיים יפים, אז מחייכים.

אבל בחייאת רבאק, יופי פשוט לא מספיק.

בשביל זה יש ספרים:}

[שבעה ספרים בשבעים שקלים.

הידד!]