עברתי על המחשב שלי אחרי שעשיתי לו שחזור ומצאתי כמה קבצים שהוגדרו כ"צינזורים"..
וחשבתי על זה... ולצערי אני כבר לא בקשר עם האנשים שמופיעים לי באותם פוסטים אבל אני אשתדל לפרסם את הפוסטים האלה...
כי עכשיו אני במצב יותר טוב ואני רוצה שאולי אחרים יוכלו ללמוד מהטעויות שלי...
ולפוסט המצונזר הראשון...:
אז עכשיו אני מבין באמת מה הוא כאב לב
...
אני לא אפרט יותר מידי כי עדיף שזה יצונזר
.... אז הפוסט ברובו יצונזר לתיקיה חדשה שתיקרא מהיום- "צנזורים"
אותה יקראו אנשים שיקבלו הרשאה מיוחדת מאוד שכרגע לא קיימים כאלה
.
חברה טובה שלי כתבה פוסט
... שבו היא מציינת כמה היא שונאת ואוהבת חברה אחרת טובה שלי.
הן שתיהן חברות טובות מאוד אחת של השנייה והחברה הראשונה שנראה לה א
' אוהבת מאוד את החברה השנייה שנראה לה ה'.
וזה באמת לא היה לעניין הפוסט המדובר
.. והיא באמת הייתה צריכה לדבר איתה פנים אל פנים או לפחות בטלפון או משהו דומה וככה או ככה זה לא היה לעניין...
אז דיברתי עם א
'... וקיוויתי שאני לא חלק מהסיטואציה כי בפוסט עצמו היה משהו שנשמע כאילו אני חלק ממנה.. או לפחות חלק מהנקודות שנאה...
ואני הרגשתי צביטה על השנייה הזאת
...
דיברתי עם ה
' וככל שהיא המשיכה לדבר הצביטה הפכה ללפיתה חזרה למדי.. וזה לא היה הדבר הכי נחמד שקרה לי... ועם התחושה שיש לי לאחרונה... זה לא מוסיף לי...
בכל מקרה
- זה גרם לי לחשוב: האם אני באמת רוצה להיות בקשר עם כל כך הרבה אנשים...
כל כך הרבה אנשים שאני אוהב
? ואם שוב יקרה משהו כזה?
הכאב הזה באמת לא כל כך סימפטי ולא תורם לי כלום
... חוץ מהפעם הזאת... שזה תרם לי את הידע של ההרגשה.
אבל תאמת
? בשביל אנשים כאלה.. בשביל הרגעים האלה... אני פה.
אני פה בשביל לעזור
.. באמת ובתמים(טוב, לא כל כך תמים..)
אז אני אעזור בכל מה שאני אוכל ואם אני לא אוכל אז לפחות אני יודע שניסיתי
.
בכל מקרה שיהיה אני אהיה שם לצד מי מאותם אנשים אהובים שיזדקקו לי
.. בתור כתף לבכות, שק אגרוף להוציא עצבים, כספת לסודות, אחד מבלוני מסיבה של שמחה, משב רוח של אושר או כל רגש אחר שירצו או יצטרכו לחלוק עם מישהו ולא יהיה עם מי....
ובזה אני אסיים
. יום טוב.
מקווה שנהינתם... ויותר שלמדתם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
