בגישה קצת אחרת
סתם מקום משעשע או להפגת השיעמום.
לא פיקטיבי, לא מסיבי.
מי שרוצה מוזמן... מי שלא רוצה מוזמן ללכת.;) |
| 6/2008
 מחשבות על האסלה...
אז ככה.... בזכותו של בחור משעשע מהשלישות החלטתי לחזור לכתוב פה...(תודה הוד... גרמת לי לחזור לזנות!)
הכותרת יש בה משמעות... האם אי פעם ישבתם על האסלה וחשבתם על העולם? הקיום? משמעות היקום?
הגעתם ל42? אז זהו... זה נכון אבל צריך יותר.
בכל מקרה, השחרור לא רחוק..(4 חודשים פחות כמה ימים) הסמ"ר הוא השבוע.
אני מתחיל לחפש עתיד... או יותר נכון, לחבר אותו.
החלטתי להתחיל ללמוד פסיכומטרי למרות שאין לי באמת צורך אמיתי בו.
אני לומד בפתוחה בתור עיקרון אבל... אולי אני אחליט לשנות...
הבריאות...... אכן נושא כאוב.
מהרגע שירוק נגע בעור שלי, הכל התהפך.
מתופעה אחת לאחרת, ממוזרות אחת לשניה... ראיתי מספיק רופאים בשביל 3 תקופות חיים של בנ'דם חולה מאוד.
נתתי כל כך הרבה דם לבדיקה שיכלו לעשות החלפת דם לחצי מחולי הסוכרת ורוב חולי הטרשת הקיימים בארץ אם לא בעולם.
נבדקתי בכל כך הרבה מרפאות ובכל כך הרבה נתונים... שאפשר למצוא את הפרטים הרפואיים שלי בכל חור בארץ...
אבל כרגע? מצבי טוב ומשתפר.
חוזר לכושר ומרזה, מתגלגל על הרולרבליידס כמה שאני רק יכול...(והשרירים מוכנים להמשיך כמובן)
אפילו בדרך לצבא וחזרה.
הנפש? נשארה באותו מצב דיי מטורף...
אומנם לא מדוכא... אבל לא רחוק מלהיות גאון("המרחק בין גאונות לטירוף דק הוא כשערה")
מצב ההיפר שלי חוזר ועולה.
זה דבר טוב למי שתוהה.
אני חוזר למה שהיה לפני שנכנסתי לכל המצב הזה של כיתה י-יא' כשהפסקתי לישון בתמורה לשפיות וחדות דעת.
הפעם אבל אני יכול לשלוט בזה... אני יודע שאני יכול.
אין יותר התפרצויות זעם חסרי טעם.
אין יותר התפרצויות היפראקטיביות חסרי שליטה.
בתקווה אין יותר רגיעה.
כוח מבוקר וחסר גבולות חוזר.
עירנות נצחית וחסרת חלומות ללא פגעים פיזיים.
ואון הולך וחוזר.
הצבא?
הגיע הזמן לסיים. הצלחתי. ואילו רק בשביל להוכיח לעצמי.
3 שנים.(פחות חודש וחצי)
עברתי את זה, אני אצליח לעבור הכל.
עכשיו יותר חכם, בעל יותר יכולת ויותר מזה, בעל הידע שאני יכול.
מה בהמשך? אני לא יודע.
אני משועמם... כשחזר ההיפר, חזר הצורך להפעיל את עצמי.
אני צריך אקשן... צריך קרב. אבל הפעם זה יהיה מבוקר.
הפעם זה יהיה שונה.
צריך יותר מסתם קרב... צריך גם אקשן מסוגים שונים.
סשן של מסאג'... אבל מלא. שעה חצי של מסאג' יכול לבוא טוב.
אני חושב שאני שוב מסוגל לעשות את זה.
ומעבר לזה...
צריך לראות אם אני מסוגל לשחזר חלק מהדברים ההם... חלק מהנקודות המאוד מאוד לא בריאות ההן.
לראות אם אני מסוגל לשתק, לראות אם אני מסוגל לשחרר.
אבל זה בסדר... אני אחכה... לפחות עד שההזדמנות תחזור.
זה הכל לעכשיו... אני אמשיך את זה מאוחר יותר.
אני צריך לישון כדי למקד את עצמי...
לישון כדי להיטען.
לישון כדי לחלום... כן! לחלום.
אפילו אני נהנה מחלומות עכשיו.
אין יותר סצינות קרב שגורמות לי לעשות סדקים בקיר ובעצמות שלי...(טוב, פחות... )
אבל עכשיו יש גם חלומות אחרים.....
אבל זה כבר סיפור אחר.
שלכם? אולי יום אחד.
Nimirooyn
המיתוס שחזר. היפראקטיבי להשכרה 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
