החיים מנקודת המבט שלי...

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

אני רוצה מערכת יחסים נורמלית וארוכת טווח לשם שינוי

אבל אני קופצת על כל הזדמנות שיש לי לקשר קצר שנגמר אחרי חודש.

אני רוצה להגיע לרזון וליופי ולשלמות שהצבתי לעצמי

אבל אני פוחדת למות מזה.

אני רוצה להקיא את נשמתי

אבל התוצאות של הבדיקות דם מפחידות אותי.

אני רוצה ללכת לרופא כדי שיעזור לי

אבל אני פוחדת שהוא יגיד שצריך לאשפז אותי כי אני בולמית.

אני רוצה שתהיה לי חברה לדבר איתה, לשתף אותה

אבל אני מרגישה כל כך בודדה, אפילו עם החברות שיש לי עכשיו.

אני מרגישה שגם כשאני מספרת דברים, הם לא מקבלים את מלוא ההתייחסות כמו שרציתי

ונוצר מצב שהמון נשמר לי בפנים

והלב כבר עומד להתפקע מרוב הדברים שכלואים בתוכו.

ואין, פשוט אין עם מי לדבר, וזה שובר אותי.