החלומות הכי ברורים, שאנחנו זוכרים הכי טוב, הם משהו שאני אוהבת לקרוא לו "חלומות נודניק", כי אתה תמיד חולם אותם אחרי שהצלצול המעורר העיר אותך כבר פעם אחת ואתה אומר לו "עוד כמה דקות" ואלו החלומות שאני זוכרת הכי טוב. "חלומות נודניק".

כל חצי שנה בבית הספר של אח שלי יש יריד (ביום הורים), ואני תמיד מתפקדת כ"אחות מתנדבת" (לא, אני לא עוסקת ברפאה, זה כמו הורה מתנדב, אבל אני אחות. היחידה בבית הספר) זה אומר שאני נמצאת עם אח שלי בבית הספר שלו למשך הרבה מאוד שעות. בזמן הזה אני מוכרת כל מיני דברים להורים שבאו לדבר עם המורה של הילדים שלהם, עוגות, פסטות, ספרים, צמר גפן מתוק, ויש גם סדנאות 0שאני אף פעם לא אחראית אליהם, וגם לא רוצה להיות) והשנה יש סדנא שהיא מומ לצת גם למבוגרים ואמא שלי רצתה שאני אלך עם אח שלי לסדנא הזאת... מפה לדעתי הכ התחיל. הבוקר, השעון צלצל בתשע ואמרתי לו "יש לי עוד זמן אני רוצה עוד קצת לישון", סגרתי את הנודניק, עצמתי עיניים ועד עשר וחצי חלמתי ש:

הלכתי עם אחי הקטן לבית הספר, אני לא זוכרת למה... גם אח שלי הגדול בא, הוא נהג ולקח אותנו הלוך חזור... זה היה יום שישי והיו שיעורים מסוימים שהייתי אמורה להיכנס איתו אליהם, רק לאחד לא רציתי - ספרות. לא ברור למה. אבל גיליתי שמי שמבריז מהשיעור הזה נרשם (אני לא כל כך זוכרת מה זה אומר, יכול להיות שזה היה שיעור שהייתי חייבת להיכנס אליו? לא זוכרת) אבל רק אם הוא עוזב את שטח בית הספר. אבל לא האמנתי, אז אמרתי את זה לאחי הגדול ןוהוא אמר שהוא יסיע אותי אם אני רוצה ואז ראינו מישהו יוצא והמנהל או מורה או מי שזה לא יהיה ישר קפץ ורשם אותו אז אמרתי לאחי "רואה?" אז הוא פשוט נסע בלעדי ובלי אחינו הקטן, הוא אמר לנו לנסוע בהסעות של בית הספר... איך שהוא מבלי לעזוב את בית הספר הייתי רחוקה ממנו (כשאני חושבת על זה עכשיו, לזה דוקא יש היגון של חלום...) אז ראיתי את אחי מתרחק עם האוטו ועליתי במקום זה על הסעה שמשום-מה לקחה הלוך (כנראה באה מבית ספר אחר ואוספת גם בבית הספר ההוא) אבל כשהם יוצאים מבית הספר הזה הם נוסעים לכון שאני לא צריכה, אז שאלתי אם אנחנו נספיק בשביל שאני אעלה על ההסעה של פרדס חנה (ההסעות והאזור של ההסעות נראה בדיוק כמו בעבודה שלי, זתומרת אותו רעיון) אחרי הרבה סיבובים באיזו עיר (שכנראה בא נמצא בית הספר) אחרי סיבוב שלם סביב איזה קניון ענקי (שכשאני חושבת על זה עכשיו שימש בעבר כבית קולנוע משמעותי בחלום אחר שלי, שגם היה מול בית ספר) הגענו לאזור ההסעות וקפצתי ולחפש את אחי הקטן כי ידעתי שהם סיימו כבר ללמוד, ומצאתי אותו עם שני תיקים (וזה היה נראה לי נורמלי בחלום) והוא בוכה. ואני שואלת אותו "מה קרה? למה אתה בוכה? תפסיק לבכות, תענה לי" ואז אבא שלי יצא מאחורי הדלת, מחזיק קופסא ענקית מלאה בשטויות (כנראה גם של אח שלי הקטן) ואמר לי משהו על זה שלא נתתי לו אוכל, כשאני בעצם יודעת שלא הייתי לידו שיעור אחד, והוא כן אכל, אבל אני יודעת שנעלמנו לו (אני ואחי) והוא פשוט בוכה כי הוא מרגיש שהוא ננטש... ופה התעוררתי... (טוב החלום התפוגג כשאני מסבירה לאבא שלי שהוא כן אכל וגם מתארת מתי ומה והוא אומר לי "ובטח הוא גם אכל חתיכת חלה בקבלת שבת" ואז הוא קולט שיש לו פחית בקופסא והוא אומר "כל יום הוא חוזר לי עם פחית" ואני ואח שלי אומרים באותו הזמן "לא כל יום, רק בשישי" ואז אני מתעוררת) בלי שעון מעורר... הוא כל כך הרבה יותר בוגר מזה עכשיו... אבל יש בחלום הזה הרבה אמת, הרבה דברים שקשורים בדרך כזו או אחרת עם המציאות...