| 8/2007
 השביתה שכמעט גרמה לי למות
25.7 עופר עיני מכריז על שביתה כללית במשק בשל "תנאי השכר של עובדי המדינה" או בתרגום חופשי "ממש משעמם בתפקיד הזה ואני חייב
להראות לאנשים שהם לא סתם משלמים כסף להסתדרות".
באותו יום, כמובן, איך לא (מרפי המניאק), היה לי מבחן סוף באלקטרוניקה תקבילית והייתי צריך לסוע חזרה הביתה.
אבל בגלל שאני נוסע ברכבות, זה לא ממש היה אפשרי.
"סבבה אחי, בלי דאגות, תסע לחיפה משם השמים הם הגבול", אמרתי לעצמי. באמת, חיפה היא ענקית ואין מצב
שאין דרך להגיע משם לת"א. זאת העיקר הכי אמיתית שיש בצפון.
יצאתי לדרך, לקחתי ת'מחשב, ת'גיטרה ות'מגבר איתי (כי אם הכל הולך לפי התוכניות אני נשאר בבית לשבועיים) ויצאתי לתפוס מונית לחיפה.
תוך כדי שאני מחכה למונית מתקשר אלי חברי פנו:
אייל: "נו מה? איך הלך המבחן?"
ג'ורג'י: "אה.. היה."
אייל: "איך אתה נוסע הביתה?"
ג'ורג'י: "תופס מונית לחיפה משם אוטובוס/מונית"
אייל: "מה אתה לא רוצה לבוא איתי?"
עכשיו בתאכלס, חשבתי על האפשרות הזאת, לסוע עם אייל לעכו ומשם אולי לתפוס מונית לחיפה או ישר לת"א, אבל לא היה לי זין להסתבך
יותר מידי. אמרתי לאייל לחכות שניה והתקשרתי למודיעין של אגד לבדוק אולי יש דרך להגיע ישיר מעכו לת"א.
אחרי שיחה קצרה עם אגד הגייז, אמרו לי לקחת קו 343 לצומת המוביל ומשם 845 לת"א. עכשיו בתאכלס, אמרתי לעצמי שאם לא ישיר
אז הדרך הכי קצרה כנראה לסוע לחיפה מעכו ומשם לת"א, אבל ברגע שהזונה מאגד אמרה משהו אחר, אמרתי לעצמי "היי.. היא יודעת יותר
טוב, כנראה שהיא יודעת מה היא אומרת". וכמו שבטח תארתם לעצמכם, טעיתי.
אגב, היא שחכה לציין ששתי הקווים שאני תופס עכשיו, הם האחרונים. מה שאומר שאם אני מפספס אחד מהם - אני נתקע.
הגעתי לעכו עם פנו, הוא הוריד אותי בתחנה המרכזית בעכו ועליתי על קו 343 באיחור של 5 דקות.
תוך כדי שאני עולה על אוטובוס אני קולט שאני אשכרה היהודי היחיד באוטובוס, כל האוטובוס מפוצץ ערבים.
לא פלא, התחנה הסופית היא לנצרת.
קיצר.. נוסעים נוסעים... וכל הדרך האוטובוס עובר רק בכפרים ערביים! משהו הזוי.
וזה מפחיד בטרוף, כי ערבים לא יודעים לבנות הרים, הם לא יודעים מה זה הנדסת כבישים, הם פשוט באים ובונים על ההר איכשהו.
יש להם שם כבישים בזוויות של 90 מעלות או משהו. וזה הכי מפחיד לסוע באוטובוס ככה.
בקיצור, האוטובוס השני שהייתי אמור לתפוס הוא 845, האחרון כאמור יוצא ב19:05 ואני כבר עברתי 5 כפרים ערביים והשעה כבר 19:00
אני מגיע לנהג (שבתחילת הנסיעה ביקשתי ממנו להגיד לי איפה זה צומת המוביל), רק אומר לו "נהג" הוא ישר "תשב תשב אני אגיד
לך מתי אתה צריך לרדת", אני כולי חצי נרגע כי לפחות לא פספסתי את התחנה שלי, ואז שואל אותו מתי נגיע כי עוד 5 דקות ואני נשאר
לישון באמצע שום מקום. ואז הוא אומר לי "עוד 5 דקות ככה" (בדיוק על הדקה).
19:04 אני יורד מהאוטובוס, הנהג אמר לי לפנות ימינה בצומת, אני כולי עם הגיטרה על הגב, יד אחת המחשב והשניה המגבר
רץ כמו מטורף (מכירים את זה שאתם רצים עם הרבה דברים עליך והכל עף עליהם ועושה לכם חבורות בכל הגוף? לא כיף.)
קיצר, אני מגיע לתחנה רואה מרחוק "845" איך שאני מתקרב אני קולט "קריית שמונה", מה שאומר שאני בכיוון ההפוך
מסתכל על הצד השני של הכביש לא רואה תחנה. אני כולי "omfg." למזלי היה איזה ערבוש בתחנת אוטובוס,
אני כולי "אתה יודע איפה התחנה לכיוון תל אביב?" ואז הוא אמר לי שזה בכלל בצומת הבאה ימינה.
הנהג הערבי חושרמוטה כיוון אותי לכיוון ההפוך.
קיצר רצתי שוב כמו מטורף לתחנה האמיתית כשכל הגוף שלי מתפרק מכל המכות של הגיטרה והמגבר.
הגעתי לתחנה.
זה נראה כמו junky station כל התחנה מפוצצת בשתן או משהו ואין שם אפילו זבוב. מהמראה של התחנה הריקה הבנתי
שהאוטובוס כבר עבר.
כולי רוצה למות ולרצוח את הנהג המניאק, התחברתי לאינטרנט לבדוק איך אני מגיע מהחור הזה למגדל העמק ששם גר מקסים.
תוך כדי שזה קורה, האוטובוס הגיעה. אני חושב שזה היה אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בחיים שלי.
אחרי 4 שעות נסיעה, הגעתי לת"א, כוס אמק איזה עיר מסריחה.
חם פה חושילינג, עדיף במעונות עם המזגן חינם שלי.
מתנגן:
The Used - Wake The Dead (אחת הלהקות.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
