משגל זה עניין של מזל.

הנה זה מגיע, הפוסט הקבוע שכל כמה חודשים אני חייב לזיין קצת ת'שכל על כמה שחרא.
ת'אמת שזה יהיה הפעם soft-brain-fuck יחסית לפעמים הקודמות.

בעקרון, לא חרא לי בחיים, לא בא לי להתאבד ולא לירות לעצמי בביצים כדי שהצאצאים שלי לא יסבלו מגורל דומה
(דווקא יכול להיות מצחיק אם אני חושב על זה).

אני עייף.

כבר עברה יותר משנה מאז שסיימתי ת'לימודים בתיכון, מאז אני עובד כל הזמן (בלי הפסקה) ואחרי תקופה קצרה אפילו
התחלתי ללמוד שוב (הפעם במכללה) והפעם אפילו יותר קשה.
מהלימודים אני לא רואה סוף, יש לי  עוד 3 שנים לסיים את התואר (החלטתי ללכת על זה בסוף, אני מקווה שאני לא אשבר)
ולא חסר לי צבירות של סמסטרי קיץ להשלמת כל מיני קורסים.

בא לי חופש, רק לשבת על שפת הים כל היום ולשתות מרגריטות. בעע.
(נא לא לשכוח את קרן בכל הפנטזיה הזאת, בלעדיה זה לא שווה בכלל)

נ.ב

התחלתי לגדל זקן חדש, אגב, היחיד שאמא שלי אי-פעם אהבה (וגם קרן אוהבת אותו)

אני חושב שאני אשאר עם זה הפעם.

(היום מישהי הוציאה את הראש שלה מהאוטובוס בזמן שהוא נסע ואמרה לי שהוא יפה o_O)

והנה תמונה להמחשה, אגב, רואים שאני עייף P:

(כה גם  הסתפרתי - לא אהבתי ממש אבל.)

מתנגן:
The Used - Paralyzed