הנה המכתב שאני כותבת עליך
במקום השיר שמעולם לא כתבו עליך
כי אי אפשר לכתוב על מישהו שיר
כשמרגישים שלנסות לאהוב אותו זה כמו לפתור תרגיל במתמטיקה,
לנסות להמיר את הרגשות שלנו למספרים
לחשב את הסכום הכולל ולתהות
אם השלם באמת גדול יותר מסך חלקיו.
(אף פעם לא הייתי טובה במספרים, אתה מבין, מילים זה יותר הקטע שלי.)
ואתה מבין
אני חושבת על זה
בעיקר בשעות האלו בבוקר, בדרך הביתה מהעבודה
איפשהו לפני הבאמפר הראשון באבו גוש
אני תמיד מחליטה
שהפעם אני אוהב, בכל רמ"ח איברי.
ובין באמפר לבאמפר ההחלטה שלי משתנה
זה יהיה אתה,
זה לא יהיה אתה.
בכל 248 איברי, אתה מבין.
יש חח באמפרים בכביש,
ואת החישוב כנראה שכבר תעשה לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
