הפלא הוא הזמן הקצר ביותר

אל תתאהב בהן, בן.
הן יכנסו לך לחיים, לבית, ימלאו לך אותו במוסיקה ופרחים. הן ירצו שתחבק אותן אחרי, ירצו שתישאר עוד קצת. ואתה תימס לתוך האצבעות שלהן כמו כלב שלא ליטפו אותו שנים, ותגיד כן, זה טוב.  ותתכננו תכניות ביחד, והיא תבטיח לך עתיד של שדה פתוח ונסיעות, ושהיא תישאר צעירה לנצח בדיוק כמוך ותפרה אותך במחשבות המרתקות שלה ובחוש ההרפתקני שלה. ואז מתישהו היא תהיה עצובה ותגיד שהדלת של הארון חורקת ושהיא לא מצליחה להרדם בלילה. אז תבטיח לה שתתקן את הארון או תתלה לה תמונה, תעשה את הכלים, תהיה האבא של הילדים שלה ותתרגש ותתעצב מכל דבר לפחות כמוה.
ויום אחד אתה תשב לידה על הספה ותזכיר לה את השדות הפתוחים והמוסיקה והפרחים ואולי בואי ניקח את הרגליים שלנו מכאן עכשיו וניסע, בואי רק ניסע ונשאיר הכל מאחור, רק לרגע, רק לנצח. והיא תזכיר לך את הכלים שלא עשית ושהדלת של הארון עדיין לא מחוברת כמו שצריך ולמה אתה אף פעם לא טורח לסגור אותה אחרי שאתה מתלבש בחופזה בבוקר, אולי בכלל כדאי שנישאר בבית היום ונראה סרט וננקה ונסדר קצת וניסע אחרי שהילדים יחזרו לבית הספר ושהמצב בעבודה קצת ירגע. ואתה תשים את המוסיקה ההיא, זו שאז שברה לך את הלב ופתחה אותו לעסקים שלה, והמוסיקה ההיא תמלא כל פינה ריקה בבית וכל חלל ריק ביניכם ורק אז תשים לב כמה הספה גדולה וכמה שהרצפה מלוכלכת ותגיד- באמת צריך לנקות פה קצת.