כמה כיף לתקוע אנקדוטה במקום כותרת.

היום נועה בת 16! כטב"מ, עיזות מעופפות ושוקו רדיואקטיבי לך! מאורע זה דרש ציון, כמובן, ולכן עשינו לנועה מסיבת הפתעה מפתיעה ביותר, שהחלק המפתיע בה היה שהיא היתה במרכז הכרמל ולא בבית שלה, ושהיא הגיעה עם מיכל וכיסוי עיניים.

אבל לפני ההגעה שלה ובכלל - לפני היום, יש חלק מאוד חשוב הנוגע לפוסט זה - קניית המתנה לנועה. מיכל, טל ואני הכרזנו שאנחנו קונות לה אולסטאר שחורות ואפלות כמו שהיא רוצה, ולכן הוחלט שביום חמישי אחרי בצפר, נלך למרכז חורב ונסיים מהר עם העניין. לטל לא היה כח לבוא (ואחרי שלמדנו שלוש שעות ערבית ברצף עד 16:00, אני לא ממש מאשימה אותה), ולכן מיכל ואני הלכנו בדד. רק שלא היינו בדד - נועה ותומר היו בחורב באותו הזמן. חשבנו שעדיף לחכות עד שהם ילכו בשביל לקנות לה את המתנה, ולכן שעשענו את עצמנו במתחם של הילדים הקטנים, עם הכריות גומי העגולות שהוכרזו כציליות. בשלב מסויים תומר הלך (לנהריה. P:) ויעל באה להחליף אותו בלי סיבה מיוחדת. היה כיף, וכאלה. בקיצור, נועה הלכה, והלכנו ל"חורב שוז" במטרה לקנות את הנעליים ולחזור הביתה סופסוף. אבל נתקלנו בבעיה קטנה - לא היו את הנעליים בצבע ובמידה שלה, ואין עוד חנות נעליים בחורב. החלטנו לא לוותר ולנסוע לגרנד קניון במקום, כי היינו חייבות להספיק לקנות לה את המתנה ביום חמישי. עברנו בלפחות חמש חנויות ללא תוצאות, והיינו מותשות ומתוסכלות לחלוטין. הגענו למשביר לצרכן, וקרסנו ליד מדף עם המון זיופי אולסטאר. התחלתי להלך בחנות, חושבת על מר גורלינו, כשפתאום(!) ראיתי ערימת נעלי אולסטאר, בין השאר שחורות. צהלנו משמחה, במיוחד כשמצאנו גם את המידה שלה, והלכנו אל עבר השקיעה/קופה. לא חזרתי הביתה באותו יום, מרוב עייפות, אלא קרסתי אצל יעל. אתם אמורים לרחם עליי, או משהו.

טוב, בחזרה להיום. תומר בא אליי אחרי בצפר, כי הוא היה צריך למצוא דרך לבדר את עצמו בין הזמן בו נגמר בצפר לזמן בו מתחיל המפגעש. לא תרמתי לכך במיוחד, אם כי אמא שלי העבירה לנו שיעור מתמטיקה חשוב - 7=9-3. תודה לך, אמא.

הלכנו לכיוון הדשא המאגניב שלייד הסינמטק, כשבדרך עצרנו לקנות בועות סבון וגם נתקלנו באביגיל. כשהגענו לשם, 6 דקות לפני שהכל היה אמור להתחיל, לא היה אף-אחד, כצפוי. בעצם, כן היו אנשים (יהודים) - התזמורת של מרכז יובל, שהשתלטה לנו על הדשא מסיבה לא ידועה. זה לא היה נחמד מצידם, אבל שרדנו בחברתם של הכוכבים של חיים טופול ושות'. אה, וגם בידרנו אחד את השני.

אחרי שנועה, מיכל וכל השאר טרחו להגיע, עשינו חילופי מתנות מלבבים והחלטנו לעבור לדשא שנמצא במרחק 100 מטרים משם. סתם ללכת זה לא מספיק מאגניב, אז חצי מאיתנו דילגו בחדו"א, כשהשאר נטשו באכזריות. לדלג בציבור זה כיף, אבל נועה מהירה מידי בשבילי.

בדשא עשינו... אמממ... כלום, האמת. סגדנו קצת לכדורי השוקולד שטל ויעל הכינו ברוב כשרון, הצטלמנו ודיברנו על כלום. בשלב מסויים, כלב גנב את הנרתיק של המצלמה של יעל, והבעלים שלו לא התאמץ יותר מידי כדי להחזיר לנו אותו. הדבר נמשך כמה שעות, מלווה בהמון המון כלום כיפי במיוחד. יעל חייבה אותי לפרסם פה את כל התמונות שהיא צילמה, אז אני אהיה עצלנית ואקטע את החלר הזה, כי גם ככה יהיו תמונות מאגניבות בהרבה.

אחרי זה הלכנו לפרסקו, וגם שם עשינו כלום, אבל עם גלידה. מממ... גלידה. זה הרבה יותר טעים במלרע.

---

בעניין אחר - אשמ"ש מתחיל פרוייקט, והוא ציווה עליי לעזור לו. קראו את הפוסט, ותתחילו לשמור מטבעות של 5 ו-10 אגורות, יהודונים!