למי שלא יודע, בימי רביעי אני מסיימת ללמוד ב-13:05, כשרוב האנשים מסיימים באיזור 16:00, כי אני במחשבים למטומטמים.
בכל מקרה, הדבר גרר את השיחה הבאה:
יוני-פו: "היי!"
אני: "ביי, אני הולכת הביתה."
יוני-פו: "מה?! למה?"
אני: "נו, כל יום רביעי אני מסיימת ללמוד מוקדם."
יוני-פו: "זונה, תמותי!"
נועם: "זהו, יעל, את באמת צריכה למות. הלוואי שתִדרסי בדרך הביתה!"
יוני-פו: "כן, הלוואי שתדרוס אותך משאית גלידה, ואז תהיה ליידך גלידה במרחק סנטימטר, אבל יכאב לך נורא ולא תוכלי להגיע אליה!"
אני: "אבל אוטו גלידה זה הרבה יותר מאגניב! ואז גם תהיה מנגינה עליזה בזמן המוות שלי, שתסמל את השמחה שלך!"
יוני-פו: "אבל משאית היא הרבה יותר גדולה, ואז יכאב לך הרבה יותר!"
אני: "טוב, שיהיה משאית."
יוני-פו: "את יודעת מה, אני לא באמת רוצה שתמותי. הלוואי שידרוס אותך אמבולנס."
תיקון: הרעיון עם האמבולנס היה של נועם במקור, סליחה. אני לא ממש במצב צבירה עירני בשביל לתקן את זה כראוי.