לפני הפוסט עצמו, שיהיה חסר תועלת ויפורסם רק כי יעל ביקשה ממש יפה, אפנה פנייה נרגשת אל ילדי המקהלה - קודם כל, אני לא מבינה מה בדיוק העליב אתכם, אבל מחקתי את הפוסט בכל מקרה. דבר שני, אם זה הבלוג שלי - למה להאשים את אביגיל? דבר שלישי, למקרה שלא שמתם לב, אני כבר לא במקהלה, ואני באמת לא רוצה שום קשר איתכם. עם אלה שבאמת חסרים לי - אני מדברת בכל מקרה.
תודה, שלום ולא להתראות. (ואם אתם חייבים להגיב על זה, לפחות תעשו את זה עם סימני פיסוק).
ובכן - היום. היום התחיל בצורה מוזרה להפליא, כשהצלחתי לפתור מבחן במתמטיקה בשלמותו, וכנראה שאני אפילו אעבור את ה-80, או לפחות אעבור. מאחר והייתי במצב רוח מרומם, החלטתי לדלג 8 דקות במקום לרוץ, דבר שהתגלה כיעיל באותה המידה, אם כי חביב הרבה יותר. במחשבים הייתי עסוקה מידי בלהצביע לאיליה מכמה שיותר מחשבים ובלשחק עם רקורסיע (מיצי, בקיצור) - החיפושית שרימון מצאה לייד המעבדה. המסקנה העיקרית של השיעור - אני אסיים את הפרוייקט תוך שבוע, אפילו שאני לא. ואפילו השלוש-שעות-קוראן-ברצף-עד-ארבע-ומוות עברו בצורה סבירה, כי יוני-מקנה-דעת בא לבקר! והוא הביא את שני האחים שלו - תמיר-מקנה-דעת ועמית-מקנה-דעת (הם אחים, כי שם המשפחה של כולם הוא "מקנה-דעת". ~צחוק מאולץ~). היה כיף. מודיעין זה כיף. כן. ובליל הגילשונים, מה שנכנס לתוך גבולות ישראל לא היה יונה, לידע כללי.
אחרי זה התנחלתי אצל יעל, כביכול כרגיל. הלכנו לקנות למיכל מתנה (אני הייתי נספח נאמן), ומצאנו לה שני דברים מופלאים ותואמים, למרות שהם לא נקנו באותו הקניון. היה מצחיק בהמון צורות שאני כבר לא זוכרת, ויעל מוזמנת להוסיף בתגובות.
עכשיו - להעלות את הדיסקים של גאנז אנ' רוזס ולד זפלין שגנבתי ליעל. מחר - ללכת לקנות חלה ושטיח עם נועה ואשמ"ש. יהיה מופלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
