כבר המון זמן לא כתבתי פוסט (אני אומרת את זה הרבה, אני יודעת.), ולמרות שאין לי הרבה מה להגיד, אני אכתוב פוסט בכל זאת, כי יש לי פרו. כן, זה תירוץ.

אז אתמול נפגשנו אצל יעל כדי לסגוד לשוקולד. בהינו בסרט "שוקולד" ובלסנו הרבה שוקולד שטל ויעל הכינו (והן הכינו הרבה יותר מידי.). ג'וני דפ היה ב"שוקולד" לבערך רבע שעה, וזה לא היה מנומס מצידו. בכלל, הסרט הזה היה נורא נורא צרפתי, אבל בכל זאת מבדר.

בזמן הסרט ניהלתי תחרות דגדוגים עם איליה, שגרמה לרגל שלי לעוף וכמעט לשבור את השולחן. וגם היתה מוסיקת ריקודים צרפתית וצולעת, שגרמה לנו לרקוד בישיבה ולבדר את השאר. כל זה התנהל על הספה המאגניבה, שיועדה רק לאנשים שיש להם את מי לעשות. למזלי עמדתי בפיתוי ולא בגדתי באיליה עם נועה בגלוי, אם כי כשצומי לא נתן ליעל לעשות אותו, הוא שכב מתחת לרגליים שלי ושל איליה בחושניות מרובה.
לאחר הסרט, ולאחר שכולם כבר חטפו בחילה מרוב שוקולד, כולם כבר היו במצב כפית ("השואה המאוחרת משפיעה עלינו"). היו המון דברים שגרמו לי כמעט לבכות מרוב צחוק ( "Avi) Bitter bought a boat of butter)"), והגעתי למסקנה שאני נורא נורא בוטה. אה, מילא.

בנושא אחר לגמרי - אתמול פייביץ' זימנה אותי לשיחה איתה ועם המרכזת, על חשבון שיעור אזרחות. פייביץ' היא המורה המטומטמת ביותר שנתקלתי בה בחיי, והיא סובלת מבעיה מאוד קשה של רגשי נחיתות, כך שאם במקרה היא אומרת/עושה משהו מטומטם ואני מגיבה על זה ע"י חיוך אל סביבתי הקרובה, היא טוענת שאני לועגת לה, צוחקת עליה, ילדה קשה במיוחד שמשפילה אותה ומפריעה למהלך התקין של שיעורי ספרות, לעומת כל שאר המלאכים שנמצאים בכיתה. בכל מקרה, בגלל כל הסיבות האלה, נוצר מצב בו אסור לי להכנס לשיעורי ספרות עד שאני לא אתקשר אליה ואתנצל על שניתחתי לא לפי הסיכומים שלה/חייכתי (וכנ"ל לגבי רימון.).

בתור ילדה טובה ומפונקת, שלחתי את אימא להתקשר אל התפלצת. ממצאיה של הפולניה: פייביש טוענת כי היא מורה מאוד טובה, ואני ילדה מאוד קשה. לטענת אימא'לה, פייביש דברה בקול שקט ומפחיד נורא שגרם לה לרעוד למשך כמה דקות, אויה.

כתוצאה מכך, פייביש שונאת אותי נורא, מה שגרם לה לזמן אותי אל השיחה הנ"ל, שבמהלכה היא צעקה עליי, לא נתנה לי לסיים משפטים, האשימה אותי בדברים שלא עשיתי והכחישה דברים שהיא כן עשתה. כמובן שלמרכזת לא היה אכפת מה"סכסוך" ביננו, אז היא ניסתה לסיים את זה כמה שיותר מהר, ולכן נאסר עליי לחייך או להסתכל למקום שהוא לא הלוח בשיעורי ספרות, ופייביש צריכה להחזיר לי בחנים אחרי שהיא בודקת אותם.

יצאתי משם עם כמה צלקות נפשיות, לאחר שפייביש הורתה לי להחזיק לה את הידיים, ואמרה לי שאני מזכירה לה את הבת שלה.