לכו ברחוב עם אוחו ענקי. ההצלחה בטוחה.
הדגמה:
חלקכם ודאי שואלים את עצמכם כרגע "רגע, אבל איך הנקבה הפסיכוטית הזאת הצליחה להשיג אוחו ענקי?" או "מה היא מתכוונת לעשות איתו?" או "האם אני אוכל להשיג כזה גם?" או "מתי אוכלים? אני רעב רצח.". אני, בתור אדם חביב ומתחשב, אשמח לענות לכם על רוב שאלות אלה:
איך השגתי את האוחו הענקי? מעשה שהיה, כך היה - היה היה בי"ס עשיר וקפיטליסטי, בשם הריאלי העברי, סניף בית בירם. מאחר ובי"ס זה הוא כה עשיר וקפיטליסטי, בתחומיו שרץ לו סניף של חנות מכשירי הכתיבה "מכלול", דרכו ביה"ס הנ"ל העלה ספרים באוב, אבל זה כבר סיפור אחר.
בכל מקרה, מסיבה לא ברורה, החליטו כי סניף ספציפי זה, הממוקם באותו בי"ס עשיר וקפיטליסטי, ייסגר ב-30.12. עובדה זו הועלתה לתשומת ליבן של מספר נקבות אשר נהגו לקנות במכלול שוקולד. הנקבות היו שבורות, שכן במה הן יוכלו להאביס את עצמן כעת לפני שיעורי ספורט? הן הלכו למכלול כדי לקנות שוקולד בפעם האחרונה, כשלפתע אחת מהן שמה לב לעובדה חשובה. "רימון,", היא אמרה, "איזה מגניב יהיה אם ניקח לנו את האוחו הענקי שנמצא פה!". רימון, אשר יש לה יכולת קליטה, השיבה: "יעל, מכלול נסגר, זה אומר שהם לא מתכוונים לעשות איתו שום דבר, ובאמת נוכל לקבל אותו!" מייד שתי הנקבות הלכו אל המוכרת בחנות וביקשו לדעת באילו תנאים הן יוכלו לקבל מוצר נחשק זה. המוכרת מייד גרשה אותן באכזריות, בטענה שהן באות רק להציק לה ולא לקנות שום דבר, אך גם אחרי שהן הציגו בפניה את השוקולד שהן מעוניינות לקנות, היא לא התרשמה. רימון לא ויתרה, והיא המשיכה להתייצב במכלול יום אחרי יום, בתקווה ליפול על מוכרת נחמדה. יעל היתה עצלנית, ולכן את הפסקותיה היא העדיפה לבלות ברביצה בדשא.
ביום חמישי האחרון, רימון באה ליעל עם חדשות מרעישות - המוכרת אמרה לה לבוא מחר! העדפנו להיות אופטימיות ולקבל הצהרה זו פשוטה כמשמעה, ולכן באמת באנו 'מחר'. המוכרת שקיבלה אותנו היתה נחמדה ושמאלית, ואמרה לנו להשאיר מספר טלפון ושם, כדי שהיא תודיע לנו ברגע שהיא תקבל אישור מהממונים עליה למסור מתקן למכירת דבקי אוחו שמעתה יהיה חסר שימוש, ושנבוא ביום ראשון לקחת אותו.
היום הוא במקרה יום ראשון, ולכן התייצבתי בכדי לקבל את המגיע לי, אך מכלול היה סגור, ונאלצתי לרוץ משם כדי לא לאחר לשיעור אנגלית, שבמהלכו בהינו בסרט של "רומיאו ויוליה" משנת 68', שהיה גרוע נורא.
בכל מקרה, בהפסקה הבאה הלכנו לעבר מכלול בכדי לקבל את המגיע לנו, בליווי טלי ונועם. האנשים בתוך מכלול ניסו לגרש אותנו משם, אך מאחר והם היו דוסים, החלטתי לחוש הזדהות ולא להתפנות. אחד מהם יצא כדי לדבר איתנו, ואז הבהרנו את מטרתינו. הוא העניק לנו ברוב כבוד את הסטנד והסביר לנו איך להרכיב אותו מחדש, ושאל אם אנחנו רוצות גם סטנד של מנטו'ס. אמרנו "לא, תודה", ודילגנו אל עבר הבניין בתחושת ניצחון ועם אוחו ענקי ביד. כאן נגמרת התשובה לשאלה הראשונה.
מה אני מתכננת לעשות איתו? ובכן, רוב הקרדיט על השגת האוחו מגיע לרימון, ולכן מן הראוי שהוא יישאר אצלה, אך החלטנו שהטוב ביותר בשבילו יהיה אצל אביו הרוחני, ואולי הביולוגי -
איליה! תפנה מקום על השולחן, הולך להיות שם אוחו ענקי (זו מתנה לכבוד החצי שנה פחות יום לבגרות בהסטוריה
)!
האם תוכל להשיג כזה גם? רק אם במקרה קוראים לך איליה ואתה החברצ'לי, כפי שציינתי קודם.
יום זה היה מטורף לחלוטין, בנאדם. כשאנשים ויהודים ראו את רימון ואותי הולכות עם האוחו ביד, הם התחילו להתעניין בנו באופן מחשיד, ולבסוף חיקו אותנו, כשסיפרנו להם שיש גם סטנד של מנטו'ס. כן, אנחנו התחלנו טרנד - לבזוז את מכלול בשעת משבר.
בשיעור תנ"ך לרימון ולי היה אוחו ענקי, לאיש אחד מהכיתה היה סטנד של מנטו'ס, ולאיש עוד יותר אחר מהכיתה היה סטנד גרוע נורא של מסטיקים, שאפילו המורה לתנ"ך אמרה שהוא הכי גרוע. שיעור זה כמעט הסתיים באסון, כשהמורה כמעט החרימה את האוחו (שיקרא מעתה: אוחוע איליוביץ') לנצח נצחים, לאחר שרימון עשתה בו ניסויים שונים. אך הוא הוחזר אלינו, וכעת הוא הולך לגור עם אבא איליה, ויובא לשם ע"י אימא יעל. דודה רימון מוכנה להסכם זה, בתנאי שהיא תזכה לשיחה טלפונית כל יום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
