| 2/2007
 דברים שכאלה.
היאח, עוד רשימה!
* היה יום הורים. לשם שינוי, הוא כלל הורה שבא איתי, וזה לא היה כיף, כי אז זה השתנה מאין-לי-מה-להגיד-חוץ-מזה-שכדאי-להזכיר-למורה-לספורט-שהשקר-שהיא-כתבה-הופך-אותי-ללא-זכאית-לתעודת-בגרות, לאימא-שלי-מתלוננת-על-כל-דבר-בביה"ס-והמחנכת-בהתהוות-לא-יודעת-איך-להגיב-על-זה. אה, וזה גם היה בחדר שקוף, והיינו שם מעל לחצי שעה, כשאני דיברתי בחלק זניח מהזמן, אבל בכל זאת, דיברתי יותר ממה שרציתי לדבר [בכל זאת, המטרה היא לקחת את התעודה וללכת, כדי שאנשים אחרים יוכלו לעשות את אותו הדבר במהירות], ומכיוון שאני - אני, ויותר מידי דיבורים על נושאים פחות מידי [אין כזה צירוף באמת, נכון?] חשובים מציקים לי יתר על המידה, בכיתי רוב הזמן, מה שגרם למצב בו לפני שיצאנו, המחנכת-בהתהוות שלי הכריחה אותי לחבק אותה, ולמצב בו ברגעים אלו ממש היא מתכתבת איתי בסמסים על זה. וויפי.
בכל מקרה, אם זה מעניין מישהו בכלל, הדברים-הכה-לא-חשובים שדיברנו עליהם היו:
1. כדאי להזכיר למורה לספורט שהשקר שהיא כתבה, הופך אותי ללא זכאית לתעודת בגרות. בעצם, שקריים - האחד, שלא עשיתי מבחני כושר [כלבע! רצתי אלפיים בצורה לא מסודרת, היא לא החשיבה אותה, בפעם אחרת התחלתי לרוץ והיא הפסיקה אותי באמצע כי כל השאר הלכו, ומאז הספקתי לרוץ! ולהכשל. אבל רק בשבע שניות.], והשני - שיש לי שבעה חיסורים לא מוצדקים, כשיש לי שלושה [היא הוסיפה עוד שלושה מיזמתה, על הזמן בו הייתי חולה. והצדקתי את זה בפניה, רק שמכיוון שהיא מורה לספורט, היא כנראה לא למדה לכתוב, ככה שזה לא מתועד, ועכשיו היא מצפה ממני למצוא לה את אישור המחלה מתחילת נובמבר, שכמובן שאני מתייקת בקלסר עב-כרס, ואפילו מאבקת כל יום, כי הוא חשוב כ"כ].
2. המורה לאזרחות היא כלבע [לא בניסוח הזה, אבל די קרוב]. מצחיק, אבל המחנכת-בהתהוות טוענת שהיא תעביר את זה לדרג הגבוה.
3. השיטה ללימודי העברית בביה"ס היא מפגרת במיוחד [יחידה אחת בלשון, שלוש יחידות בהבעה], ומכיוון שהבעה הוא מקצוע שבו הציון ניתן באופן שרירותי לחלוטין, הציון שלי במקצוע הזה יהיה גרוע. ולא, לא אכפת לי שיש לי את אחד הציונים הגבוהים בכיתה [אם 82 זה אחד הגבוהים, הכיתה במצב עגום, אבל זה לא חדש], כי רמת העברית שלי מספיק גבוהה בשביל שיהיה לי מאה. בקיצור, הדרך היחידה לפתור את הבעיה הטפשית הזו, היא לדבר עם רכזת המקצוע, עליה לא שמעתי מעולם ואין לי מושג איפה ומתי אני יכולה להפגש איתה בכלל, ולהראות לה את המבחנים שלי בהבעה, כדי שהיא תוכל לנסות להעלות לי את הציונים [הם נמוכים כי המורה האמיתית שלי טוענת שיש לי פיסוק לקוי. לא, לא אכפת לי מה היא מאמינה שהם כללי הפיסוק התקינים, זה לא הגיוני בעליל שיהיה משפט שמורכב משבע מילים [לא כולל הסגרים, פניות, קריאות או צורת רשימה] שיהיו בו ארבעה פסיקים! ררר].
* פינת הפיקוץ: אני מתכננת להפטר מהצבע המגוחך ולהסתפר בימים הקרובים, בתקווה שאני אצליח לעשות את זה לפני יום שלישי [יציאה לסמינר עם פוטנציאל גירעון גבוה במיוחד. גם בגלל התוכן, וגם כי הוא בירושלים, בשיא הקור].
* עוד לא סיימתי עם פינת הפיקוץ. למעשה, הפיקוץ רק גדל: יש לי נעליים לרסיטל-יש לי נעליים לרסיטל-יש לי נעליים לרסיטל! והן מגוחכות להחריד - שילוב קטלני של נעלי בובה, נעלי לק וסרט בקצה. ומסתבר שאני מידה 37., שזה הגיוני בהחלט, בהתחשב בעובדה שאיליה נועל מידה 40 והרגל שלי יותר גדולה משלו.
אה, ויש לי תאריך לרסיטל גם. ויש אנשים שאמורים לדעת מזה שאני לא יודעת לחלוטין איך לתפוס [ענת, אם את קוראת את זה - כן, אני מתכוונת אלייך].
* היי, איזה קטע, אני צריכה לקום עוד שמונה שעות. כדאי שאני אתחיל להעמיד פנים שאני מתארגנת לשינה.
לילה טוב וחלומות פג!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
