אז היה סמינר ציונות ודמוקרטיה, וציינתי את זה כמה פעמים, כמדומני.
בכל מקרה, אין לי באמת כוח לסכם אותו, וזה לא יעניין אתכם גם ככה, אז אני פשוט אתקע כאן חלק מהתמונות שיעל צילמה ואנסה להזכר למה הן צולמו.
בתחילת/אמצע היום הראשון, אחרי שסיימנו סיור בהר הרצל ומוזיאון הרצל והגענו לאכסניה/בית הארחה שלנו, היינו אמורים לעבור שתי פעילויות גרועות כלשהן, שילדים מהכיתה התנודבו להעביר. אבל לפני שהתחלנו, נתנו לנו לשחק במשחק מצחיק עם כסאות, כי אחרת לא היינו מקשיבים. אני חושבת שאפשר לקרוא לו "כסא 3" או "כסא כשר לירושלים". כמו שאפשר לראות, עשינו הרבה בלאגן.
בין הפעילויות, נועם ואני הבענו את אהבתינו הנצחית זו לזו. אין לכם שמץ של מושג כמה זה היה מצחיק, בזמנו. לקח לעתיד - לא להצטלם בזמן אכילת סנדביץ' תוך כדי צחקוקים.
את היום השני התחלנו בסדנאות לפי בחירה. הסדנא הראשונה שלנו נקראה "סיור על גדר ההפרדה", אבל למעשה היא היתה "סיור בתוך רחובות ירושלים, כשרוב הזמן יושבים באוטובוס, ומידי פעם יורדים לדקה וחצי כדי לצלם מנקודות תצפית". כפיצוי על כך שהמדריכה היתה פאסיבית למדי, אלי הסביר לנו הרבה דברים על האיזור, אז בסוף זה היה מוצלח.
ישיבה אופיינית באוטובוס [או סתם תמונה חביבה של מיכל ונועם]:
הגמל ואני. הגמל היה הדבר הכי מגניב בכל הסמינר, ולכן יהיו פה שתי תמונות שלו [איתי, לא העניין]:
אח"כ היינו בהרצאה על משפחות שכולות יהודיות ופלשתיניות, שאין לי כח לפרט עליה, ואחריה היתה סדנת "מדינה יהודית מול מדינת כלל אזרחיה", שהועברה ע"י אלי ועמוס. נקודות ציון חשובות:
הסדנא התחילה בכך שנתנו לנו להתחלק לאנשים שתומכים במדינה יהודית ואנשים שתומכים במדינת כלל אזרחיה, ואז כל קבוצה היתה צריכה לגנוב את הכסאות של הקבוצה השניה, כשהכלל היחיד הוא שאסור לשבת. בפועל, רוב האלה שתמכו במדינה יהודית ישבו על יותר מכיסא אחד בו-זמנית, והמיעוט גנבו את הכסאות של התומכים במדינת כלל אזרחיה, הקבוצה שבה אני הייתי. הקבוצה שלנו היתה אפילו יותר גרועה - חצי ישבו בפאסיביות מוחלטת, והחצי השני ניסה לגנוב כיסאות ללא הצלחה, וחטף מכות. או שרק אני חטפתי מכות. אבל נועם ואני כמעט הצלחנו לגנוב כיסא מידי נקבה+זכר, עד שהתווספה אליהם נקבה אתלטית יתר על המידה והרסה הכל. המשחק הזה היה אמור ללמד אותנו שתמיד יהיו את אלה שיילחמו ואת אלה שיסתכלו מהצד ולא יעשו כלום, ושאי-אפשר להגיע ככה לשום תוצאה ממשית. מה שאני למדתי, זה שאלה שתומכים במדינה יהודית הם רמאים, ואלה שתומכים במדינת כלל אזרחיה הם אפסים. [יש להגות את המילים "רמאים" ו"אפסים" בהטעמה על ההברה הראשונה.]. מהמאורע הזה אין תמונות, וטוב שכך, כי זה היה משפיל למדי.
המשך הסדנא היה להעביר את חרב הפלסטיק של עמוס מיד ליד ולהגיד את דעתינו על נושאים שהועלו לדיון, רק שבגלל שהיינו קבוצה הרבה יותר מידי גדולה, הנושא התחלף כל חצי דקה בערך, ומכיוון שאסור היה להגיב לדברים שאחרים אמרו, אלא רק להעלות דברים חדשים, כמעט אף-אחד לא דיבר ובעסה. גם מהמאורע הזה אין תמונות.
בערב של אותו היום, היה לנו סיור בעיר העתיקה ובמנהרות הכותל. הקטע הדתי לא דיבר אליי בכלל, מן הסתם, אבל החלק הארכיאולוגי היה מגניב. מה גם שכל האיזור נראה כמו סיור בגטו מסוגנן שעולה באש. דוגמיות נבחרות:
אה, וברובע היהודי יש פיצה ממש טובה.
היום השלישי מת. אבל זכורה לי הרצאה מגניבה, שבה הנוער של היום הואשם, בין השאר, בצפיית יתר בטלנובלות. אה, והיה גם סיור במוזיאון, שבו יעל ואני לא הקשבנו אפילו קצת, כי המדריכה שלנו היתה גרועה במיוחד.
לבסוף, אחרי נסיעה ארוכה שבה ניהלתי הרבה יותר מידי שיחות טלפון אדמינסטרטיביות, בנוסף לאחת שהיתה פשוט מוזרה [אחד משכבת י"א, שהיה חבר שלי בגן, התקשר כדי להודיע לי שהוא ראה את אבא שלי רץ לייד הבית שלו.], הגענו הביתה.
ואז נהייתי חולה. סוף פות, הכל פות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
