כן, לא עדכנתי שנים. בעיקר כי נמאס לי מהבלוג, יחד עם העובדה שאני נמצאת תחת עומס עצום. הדברים שקורים בחיי כרגע לא יעניינו בכלליות, ואלו שכן, הם כאלה שאני מעדיפה לשמור לעצמי/אין לי כח לדבר עליהם. במקרה עכשיו אני נמצאת במצב שבו אין לי דבר רשמי לעשות [נעזוב את הבגרות בערבית מחרתיים ואת הבגרות במתמטיקה ביום שלישי, כרגע היתה לי מתכונת בהיסטוריה, מגיע לעשות כלום.], ואימא שלי גנבה לי את הטלויזיה, ככה שמצאתי את עצמי מול הדף של הבלוג שלי בפתאומיות פתאומית להפליא.

דברים שקורים בכלליות? [זו צורת משפט ממש מטומטמת. לענות בשאלה לשאלה שמעולם לא נשאלה, ובניסוח הכמעט-מדוייק של השאלה ההיפותטית שעניתי עליה...]:

אני לומדת נהיגה. שיעור שמיני [הו, ההתקדמות]. כשתהיה רגיעה בלימודים אני מקווה לגשת לתיאוריה סופסוף. עקרונית, זה מטומטם לחלוטין להתחיל ללמוד עכשיו, כי בגרויות [שאני אחזור על זה?], אבל יש יתרונות לזה, למרות העומס - קודם כל, אני כבר פוחדת הרבה פחות מדברים זזים. כנראה שלהתחיל לצווח מעצם העובדה שיש מולי עץ, זה כבר נחלת העבר. דבר שני - פתאום כולם מתחילים לעבור טסטים, וזה נותן לי מוטיבציה לא להשאר תקועה מאוחר. מתוך ה-11 אנשים בקבוצה שלנו, רק אחת עוד לא לומדת נהיגה, ויש כבר ארבעה אנשים עם רשיונות, שתיים מהן בלי מלווה. מבין מי שכן לומד נהיגה, רק שלושה [כולל איליה ואני, שעוד לא ניגשנו לתיאוריה] לא ניגשו לטסטים! זה מטורף לחלוטין מבחינתי. אז מה אם רוב האנשים עושים את זה בסוף י"א-תחילת י"ב, אנחנו מתפתחים לאט.

מהצבא אין תשובות ממשיות, אבל לאור העובדה שעדיין לא זרקו אותי מאף מסלול של ערבית [אני ממויינת לשלושה], כנראה שאני אלך למשהו מאלה. נכון לעכשיו, תאריך הגיוס שלי הוא לאפריל 2008, מה שאומר שיש לי פול זמן לשרוף באמצע, מה שאומר שיהיו לי חיים ואני אכתוב בבלוג אפילו פחות. יאי! טוב, זה לא עד כדי כך משמח, בהתחשב בעובדה שהדברים שאני אעשה יכללו המשך לימודי נהיגה, המשך לימודי פיתוח קול, חזרה ללימודי פסנתר והכנה לבחינות התיאורטיות לאקדמיה למוסיקה, פסיכומטרי, עבודה בחברת חשמל [לפרק זמן קצר]; אבל יהיו גם דברים כיפיים, כמו הרבה ים, אולי-סדנאות ג'אז במסגרת פסטיבל הג'אז באילת בסוף אוגוסט, אולי-טיול לצפון עם חברים, אולי-טיסה לקוס עם חברים, ועוד הרבה "אולי".

אני נעה בין צורת חשיבה טוטאלית של "לאאא!!! הבגרוית הולכות לאכול אותי!!!" לבין צורת חשיבה טוטאלית של "הולי פאק, סיימתי י"ב! 12 שנים במסגרת של בי"ס עברו והלכו, אני יכולה לחיות על-אמת עכשיו!!!", ככה שיש הרבה סימני קריאה בחיי.

רואים שלא כתבתי הרבה זמן, אין הקשרים לוגיים בין הקטעים אפילו קצת. מה חבל. אבל אפשר גם להאשים את הבי"ס שלא לימד אותי חיבור בצורה מספקת. אם כי - למי אכפת, אני את הבגרות שלי בהבעה והבנה כבר עשיתי.

ולסיום, פרט טריוויה לא חשוב בעליל, ומובן רק לחיפאים - הידעתם שאפשר להגיע מהבית שלי לרחוב גאולה בהליכה של רבע שעה? כדאי לכם לנסות לחקור מדרגות רנדומליות בין רחובות. אם לא יאנסו אתכם, אולי תגלו מסלולים חדשים ומרתקים למקומות שלא תרצו להגיע אליהם.

יאללה, נתראה עוד חודשיים-שלושה, אלא אם לא יתחשק לי [אני כזו קשוחע!].