אבל - מה לא עושים בשביל לא ללמוד לבגרות בהסטוריית המוסיקה.

אני אנסה לכתוב בפוסט הזה כמה שיותר עדכונים לגבי מצבי הכללי. אני אעשה זאת תוך העמדת פנים שיש לי קהל קוראים שמאוד רוצה לדעת מה קורה איתי, ותוך נסיון נואש לדחות כמה שיותר את שכתוב הסיכום המונוטוני לסיכום מונוטוני אף יותר. אז הנה [בנקודות, אלא מה?]:
* כדי להדגים כמה החיים שלי משעממים ורוויי לימודים כרגע - אחד הדברים המשמחים ביותר שקרו לי לאחרונה, היה שקיבלתי מגן 96 בספרות. כן, כן, אני יודעת שיש בעולם הזה אנשים שקיבלו יותר מזה, ככה שאני אקווה שלפחות האנשים שיודעים אצל מי אני לומדת מתפעלים מהעניין. זה פנומנאלי כמו 1000 בפסיכומטרי, פחות או יותר.
* התקבלתי לשבוע סדנאות ג'אז באילת מטעם בי"ס רימון, הידד לי! אין לי מושג למה לעזאזל הם קיבלו אותי, ועוד דילגו איתי על השלב הזניח של האודישן, כשאין לי שום נסיון בג'אז. אבל אני מתכננת להנות מהעניין, אפילו אם זה אומר שאני נמצאת לשבוע עם ~40 אנשים יותר מבוגרים ממני שאני לא מכירה. אני באמת צריכה להזכיר לעצמי להתמקד במגניבות של העניין [כניסה חופשית לכל אירועי הפסטיבל! התנסות בסגנון סופר-מגניב שלא נחשפתי אליו יותר מידי, עם מורים מצויינים מ"רימון" ו"ברקלי"! להיות באילת לשבוע - רחוק מהמלחמה הצפוייה!]. הנה, הצלחתי. הריעו לי.
* אתמול היתה לי בגרות במוסיקה. מחרתיים יש לי בגרות במוסיקה. יומיים אחרי זה יש לי בגרות בספרות, ואח"כ בגרות במוסיקה. אני רוצה לרצוח את האדיוט ממשרד החינוך שמחייב לעשות את כל ה-5 יח"ל התיאורטיות בסוף י"ב. זה שצפוי לי 100~ סופי זה עניין אחר לגמרי.
* אני מוצאת את זה למשעשע מאוד שלאחרונה, איליה ואני מסתגרים יחד בחדרים שלנו כדי... [טאם-טאם-טאם] לפתור תשבצים. אני נהנית מהעובדה שאנחנו פותרים חוברת טיפשית במיוחד, וככה אני מרגישה חכמה. ובכל מקרה - אל תגידו שזה יותר גרוע מלגהץ חולצות.
* סדר ימים משמעותיים בקרבת הזמן הנוכחי: 20.6 - תמיד ייזכר כיום שמחה, אפילו שלא סיימתי בו בי"ס השנה + יומולדת לסלבה; 21.6 - היום הכי ארוך בשנה [זה רק כדי לשמור על הרצף. אם כי בהחלט נהניתי מהשמש המרובה]; 22.6 - יום הנישואין של ההורים של אבא שלי [אז מה אם לא פגשתי אותם]; 23.6 - יום ההולדת של אבא שלי; 24.6 - יום ההולדת של אח של אבא שלי [המממ... חשוד מאוד...]; 25.6 - יום הקיטש שלי ושל איליה, שכנראה לא אוכל להנות ממנו השנה, לאור המיקום המצויין של הבגרות בספרות. נו, שנתיים זה גם ככה לא עגול מספיק.
* אני רוצה לישון באופן תמידי, וכואב לי הגב באופן תמידי. לפחות הפסקתי לבלוס כמו בהמה, לפעמים. [הכל יעבור כשיעברו הבגרויות, כמובן.]
* "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" הוא מאוד מוצלח. כרגע אני ממשיכה בסדרת ה"ספרים שכולם קראו כבר", עם "ספר משפחתי" של אפריים קישון, יחד עם המרתון המתמשך על סדרת ספרי הארי פוטר [סופסוף הגענו לשישי], במטרה לזכור טוב את מהלך העלילה כשהספר השביעי ייצא עוד חודש. וואו, חודש. כמה מוזר. בכל מקרה, השנה נראה כי השלל משבוע הספר הולך להיות מוצלח, שזה פיצוי טוב לאגו שלי אחרי מה שקרה בשנה שעברה.

די לחפור. עכשיו אני רוצה לישון אפילו יותר ממקודם. אבל, צריך ללמוד. מה חבל. להתראות לכם, פיקסלים שמתיימרים להיות אנשים אמיתיים! נתראה בפעם הבאה שישעמם לי עד טחול.