ניסיתי, ואני עדיין מנסה.
אבל כל הקטע הזה, של הרגע האחרון הוא פשוט לא אני. לא לאורך זמן.
לא יכולה להתמודד עם זה
זה מביא אותי לשיאים חדשים וכואבים של חוסר וודאות, דריכה על ציפיות ואכזבה מרה.
אני צריכה קצת צפוי בחיים שלי
קצת מוכן, ומאורגן מראש
צריכה היבט שבו אני יודעת כי מחר אקום ואני כבר יודעת מה יקרה
כי קבעתי תוכניות ועשיתי תכנונים
והנה, יש עם מי ועם מה לצפות ולראות רחוק
קצת יותר מאותה השעה ואותו היום.
שבעתי קצת מספונטניות
שבעתי מהפתעות
שבעתי מלחיות או לחדול בהחלטה של 15 דקות.
ולא יודעת מאיפה כל העצב העצום הזה יוצא לי עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
