אז אחרי המון זמן שלא כתבתי,

התחשק לי לחזור.

אז הנה אני, כבר בת 20,

רגע לפני השחרור.

כשאמא שלי עכשיו בסלון עם אבא,

מספרת לו את מה שלי אין אומץ להגיד לו- אני כבר לא דתייה.

וזהו זה,

רגעים אחרונים של דרך חיים שחייתי בה עד היום הולכים להסתיים.

ודרך חדשה מתחילה לה.

ברור לי שאורך החיים שלי הולך להשתנות,

אם זה בצבא, אם זה בבית עם המשפחה,

ועם זה עם החברים.

אז נשאר לי עוד 4 חודשים לשחרור.

עוד 2 מחזורים של קורס נגדים להעביר.

העברתי כבר 5, ונהניתי פשוט מכל רגע.

לא להאמין איפה אפשר להתחיל בצבא, ואיפה לסיים.

ולמרות הכל, השאיפות שהיו לי ביום הגיוס,

אומנם חלקם ירדו לטמיון (קצונה),

אבל חלקם התגשמו ויותר (סמ"חית).

אני מרגישה כאילו אני כותבת פוסט שחרור,

אבל יש עוד קצת זמן.

בינתיים,

דרך חיים חדשה מחכה לי.

"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו..."