טוב אני יודעת שהבלוג הזה הוא רק לפאן ושכול אחת כותבת פה סתם להנאתה אבל יש לי שאלה רצינית לכל מי שקורא פה או בכלל... מי שבכלל זוכר אותי אני זוהר... הקול הרביעי פה.. הלא הכי שפוי... אני לא אכתוב פה הרבה אבל כשאני אכתוב אני אציג פה שאלות חשובות.... כמו הפעם-
מי אמר שתמיד צריך ללכת עם הזרם או נגדו?... קיצוניות אחת או אחרת?... שחור או לבן?? ולמה??? למה פשוט אי אפשר לעשות דברים כמו שבא לנו באותו הרגע? למה? תמיד חייב להיות מתחת למעשה רעיון מרכזי שכול הדעות האישיות שלנו תלוית בו?? למה??? למה אני לא יכולה יום אחד לאהוב גלידה וניל ויום אחר גלידה תות? למה?? למה תמיד חייבים להיות עקביים להשקיע בכול רעיון את כול כוחנו להתווכח עם אנשים שלא מאמינים באותו דבר כמוך?... או שלא אוהבים את אותו טעם בגלידה?... ולמה תמיד אנשים חייבים לשתף אנשים בדברים שקוראים באותו הזמן אפילו שחמש דקות אחרי זה אתה כבר לא מרגיש כך... והאיש שאותו שיתפת ממשיך להאמין שזה מה שאתה חושב או שזה מה שאתה אוהב או מי... אולי יום אחד יא ונוכל לקרוא מחשבות... זה יפתור הרבה בעיות.... אנשים יכירו אשים באמת ולא רק יחשבו שהם מכירים אותם....
אתם לא מכירים אותי ואתם לא יודעים מה הולך בראש שלי עכשיו גם לא אתם... כן אתם החברים שלי... כמו שמעין אמרה פעם מזמן... אף אחד לא מכיר אותי... היא צדקה אני לא הכירתי אותה ואולי אני לא מכירה אותה עכשיו.... אולי היא לא מה שהיא מראה לנו אולי גם ריקה ונועה וצליל וגל ואורי ואיתי ואייר הם לא מה שאני חושבת שהם ואני לא יודעת למה אני מרגישה ככה... למה עכשיו... אני לא יודעת ואני ממש מרגישה רע... ולא יודעת למה זה גם... אולי פשוט נמעס לי שאף אחד לא מכיר אותי ושאני רוצה חבר כול כך!!! למה? למה יש לכולנו רצון כול כך עז להיות עם משהו שזה משפיע על הבריאות הפיזית שלנו... על היכולת שלי לשיר... למה??
למה??
ככה זוהר... J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
