אולי בדיוק עכשיו זה צריך לקרות, הלילה, וספונטני כמו שאני אוהב.

רחוק, אבל לא כל כך. אולי עכשיו אני צריך לנצח בשקט, כמעט שלבד,

אולי מאד עצוב, אולי פורח ללא הפסקה.

אולי המציאות תיהיה יפה כמו בדמיון ואולי הכל פשוט יקרה מעצמו,

אולי אני אגלה שלחיות זה לא כל כך מפחיד ושלהיות חלק מהנורמה

זה לא כזה מבאס.

אולי אני אשמח להיות חלק מפה, אולי אהיה גאה בזה ואולי אף פעם לא ארצה לעזוב שוב.

אולי אני אסתפק סוף סוף בבית שלי ואולי זאת תיהיה רק תקופה שתחלוף.

אבל הפעם אני אתמסר, הפעם אני אלך את הצעד הראשון, לקראת משהו שאולי

סוף סוף יוכל להיות חיים, שגרה, לראות את הבוקר.

ואולי אני שוב בדיוק באותו המקום, ממריא מאותה הנקודה ובסוף אולי אחזור אל אותו המקום.

אולי אני אגלה עולמות מרתקים, חדשים ותוססים. אולי המוזיקה תעיף אותי גבוה,

אולי הים כבר לא יזכיר לי כמה אני יכול לשנוא את עצמי, אולי השמש כבר לא תשרוף.

אולי להיות רחוק אבל עדיין כאן זה אחלה פתרון ואולי סוף סוף הגיע הזמן לנסות אותו.

רק שיהיה לנו טוב.

אמן.

Me and my head high and my tears dry

אתמול שמעתי אותך אומר את מה שכל כך הרבה זמן אני רוצה להגיד על עצמי,

איך אתה חי עכשיו את מה שכל הזמן רציתי לחיות, איך אני גאה בך, מעריץ אותך,

ואפילו טיפה מקנא בך. ניתחת אותי בפתאומיות, ושנינו צחקנו, ממתי אתה מנתח ?

אחרי שנייה התעצבנתי, ואמרתי לך שאתה מבין רק עד האמצע.

הזהרתי אותך שגם אני מסוגל לנתח, ביקשת שאנתח ואני באופן מוזר לא הסכמתי.

פתאום באמת היה נראה לי מיותר לנתח אותך, כאילו הבנתי את מה שצריך ומה שיש להגיד

לא משנה כי אתה מגשים, כי זה נראה שאתה על הדרך הכי נכונה ועושה בדיוק מה שצריך,

אפילו מקריב, אפילו משתנה ובעיקר- התבגרת, גדלת. למרות שאתה עדיין בורח, כשאפשר...

אני לא בטוח למה אני כותב על זה שאתה פה, אני גם לא בטוח למה אחרי שאתה הולך

נשאר בי כל כך הרבה גם אחרי זה.

מעניין מתי תבוא בפעם הבאה, עכשיו שאתה הופך לאיש של מטוסים, איש של פרידות, געגועים, של העולם הגדול...

אני סומך עלייך שתשרוד, אני סומך עלייך שכבר חיסלת את השדים הראשונים, אני סומך עלייך שתגיע

לכל המסקנות החשובות באמת.

תלוי,

תלוי בכם ובך,

תלוי בלילות ובשמש,

רק בעצמי אני לא תלוי.

ריק,

ריק מאהבה וביטחון,

רק ממעשים ומשמעויות,

ושום דבר לא מתמלא אצלי.

אבוד,

אבוד בחדר ובעשן,

אבוד בתוך הכפר,

ואני לא מוצא את הדרך.

מת,

מת בזכרונות,

מת בתוך עולם באדמה,

במציאות שמפחידה.