לגעת בשמיים

אז זהו זה... אני עכשיו תל אביבי, בן לעיר הגדולה, ולאט לאט (אם כי בצעדים דיי בטוחים) אני מוצא את מקומי בעיר הגדולה והסואנת הזו.

החל מאתמול גם יש אינטרנט, ולכן אני חופשי לתת פה דיווחים עדכניים לגבי המצב...

אז ככה:

אני גר עם השותף המקסים שלי, בדירה המדהימה שמצאנו, היו המון המון עיכובים עם הדירה, ולקח כמעט חודש עד שקיבלנו אותה - חודש מעבר לזמן שסוכם זו הכוונה - אבל בסוף הכל הסתדר.

אני גר ממש במרכז ככה שזה בדיוק מה שרציתי, וגם קרוב לי לעבודה בצורה מטורפת, אז אני חוסך לעצמי שעתיים נסיעות כל יום, ומוסיף לעצמי הרבה יותר שקט נפשי (גם אם לא ממש שקט:) ).

אבל מעל לכל הפרטים היבשים האלה, אני מאושר, וזה בעצם הכי חשוב - עשיתי צעד מפחיד, לא פשוט בכלל, ודיי מלחיץ ומאיים, אני רחוק מלומר שהמצב כרגע מושלם, אפילו אם זה רק מהסיבה הפשוטה שהמשכורת לא מספיקה ואני צריך למצוא דרך להפיק עוד מזומנים, אבל אני לא מתחרט ולו לרגע, והדבר היחיד שהייתי משנה זה את זמן המעבר - זה היה צריך להעשות לפני שנתיים לפחות... פשוט חבל על הזמן ועל כאבי הלב שהציפו אותי.

היחסים עם ההורים עכשיו הרבה יותר שקטים מן הסתם, אפילו אם זה פשוט בגלל שאני בקושי רואה אותם, והכל פשוט הסתדר... פתאום אני הולך למכולת בעצמי, פתאום אני רואה שאני יכול לבשל, לא להשמיד במהלך התהליך את המטבח, ואפילו לגרום לכך שיצא לי משהו אכיל, שלא לומר טעים:)

לכבס ולגהץ הם אמנם לא הפעולות הכי מרגשות בעולם, אבל הן אפשריות בהחלט, לנקות את הבית אפילו פחות מרגש, אבל ישים לא פחות.

לאט לאט אני והשותף נכנסים לשגרה, וכבר לא ממש נבהלים מכל בעיה שצצה, ותאמינו לי שצצות להן לא מעט פה.

קרוב לודאי שזה בדיוק מה שקרה בבית עם ההורים, רק ששם לא אני הייתי זה שטיפל בזה ולכן לא ידעתי על העניינים האלה.

סה"כ חבר'ה - באמת - מי ששוקל את הצעד של לעבור מבית ההורים, אם יש לך משכורת סבירה, זה אפשרי בהחלט, ויותר מאפשרי, זה שווה את זה.... אין , אבל פשוט אין שום דרך לתאר את התחושה של החופש, של העצמאות, את הכיף בזה שאתה יודע שאתה לבד לבד לבד, ואתה מסתדר.

ועוד במקרה שלי זה הישג כפול, בגלל כל הקטע עם זה שאני הומו וההורים שלי...אני כובש עכשיו חיוך ענקי שמתפרץ לי על הפרצוף, ומתענג על רעש האוטובוסים העוברים לי מחוץ לחלון.... רעש והמולה, אבל שלי:))

יום טוב אנשים:))