לגעת בשמיים

עכשיו אבא שלי היה אצלנו לסדר כל מיני דברים קטנים.

אבא שלי ממש מלאך, אני לא צוחק - כל כך טוב, וכל כך עוזר, שגם בלי שהוא היה אבא שלי הייתי חייב לאהוב אותו בזכות מי שהוא.

בכל מקרה, כשהוא הלך, נשארתי עם טעם של אוף בפה, גוש של עצב בגרון, ודמעה בזוית העין.

הוא כל כך טוב אליי ועל כך משתדל להבין, לא מטיף לי ולא מרצה לי, ובאמת באמת משתדל להיות שם בשבילי ולעזור, ואני רואה שנורא קשה לו עם כל העניין, עם כל עניין המעבר שלי, עם זה שאני הומו, ובעיקר עם זה שהוא מבין שהוא מכאיב לי אם הוא מדבר על זה שזה כואב לו, וזה כואב לי.

כאילו , כואב לי לראות שהוא כל כך טוב אליי למרות שכל כך קשה לו - לא יודע אפילו איך להסביר את זה יותר טוב, אבל הרגשתי צביטה בלב....

אז עם כל זה שטוב לי עכשיו בבית שלי בתל אביב, עם השותף המקסים, והאיזור המדהים, וכו וכו וכו, קצת עצוב לי פה הערב... ברגעים כאלה אני צריך בן זוג, שיהיה ושיחבק בלי לשאול שאלות.... אני כל כך צריך חיבוק עכשיו.....:(